סגן דוד גבעון בלבול ז"ל

קורות חיים

בן נעים וגו'רג'ט. נולד בשנת תש"ח (1948) בבגדד בירת עיראק. משפחתו עלתה ארצה בשנת 1951. דוד למד בבית הספר היסודי שבבני ברק ובבית הספר התיכון "מבואות ים" במכמורת. בפנימייה צבאית זו היה פעיל במסגרת הגדנ"ע ולאחר שנת הלימודים הראשונה שם נשלח לקורס מ"כים, שבעקבותיו קיבל על עצמו להיות מדריך לאימון גופני לתלמידים הצעירים יותר באותו בית ספר.

הוא הצטרף לתנועת "הנוער העובד" ולמרות שלא היה פעיל בחיי הקן בגלל סיבות שונות, שימש דמות מרכזית בקבוצתו והרבה מחברי הקן הצעירים חפשו את קרבתו. דוד אהב את הים ופעמים רבות בילה בו בשחייה, בצלילה ובדיג. עם זאת היה חובב קליעה ובקורס הגדנ"ע זכה במקום הראשון כקלע מצטיין. בשנה האחרונה לחייו התעסק דוד בצילום ונקשר בכל נפשו לתחביב זה. הוא רכש ציוד מעולה לצילום ולמעבדת פיתוח, ותוך זמן קצר ביותר היו מעשי ידיו בצילום יותר מאשר תחביב בלבד.

את הצבא ואת חיי הצבא אהב מילדותו כאשר ארגן את ילדי השכונה למשחקי חיילים. כלפי חוץ עשה תמיד רושם של אדם קשוח ויתכן שזה היה ביטוי לביטחון עצמי רב. לאחר שסיים לימודיו ב"מבואות ים" יצא להשתלמות מעשית בצי הסוחר ועשה בו כשנה ומחצה. תקופה זו היתה, למעשה, התקופה הקשה בחייו. הוא נתן לה ביטוי במכתביו הארוכים, אשר בהם תיאר את חיי היומיום, את עבודתו המפרכת ואת הרמה הנמוכה של האנשים שבמחיצתם עברו עליו הימים. תמיד חיכה בקוצר רוח לרגע שבו ישוב לארץ.

הוא גוייס לצה"ל במחצית מאי 1966 ורצה להתנדב לשרת בצנחנים, אך ביום גיוסו נתקל באכזבה הראשונה: עקב הכשרתו כבוגר בית ספר ימי, נשלח דוד אוטומטית לחיל הים. הוא לא הסכים להשלים עם זאת ועוד בהיותו בקלט, עלה למשאית שאספה את המתנדבים לצנחנים. אחד הקצינים במקום הזמין אותו לשיחה והסביר לו, שאם הוא רוצה לעבור מיחידה ליחידה עליו להגיש בקשה להעברה, לפי הנוהל המקובל. מאותו רגע התחיל לפעול כדי שיעבירוהו לצנחנים, אך דבר לא עזר. אז התנדב לקומנדו הימי. רק כשנמצא ליקוי קל בגבו, זכה להעברה לצנחנים.

אחרי שמונה חודשים התחיל אפוא מחדש את שירותו כטירון בצנחנים. אז החלה המתיחות שלפני מלחמת ששת הימים. דוד, שעבר קורס צניחה מזורז, היה נרגש ומלא חוויות. כאשר צריכה היתה פלוגתו לרדת דרומה לעבר הגבול, עבר עבירה וכעונש הוטל עליו להישאר ולשמור על המחנה, אך ברגע שהגיעה אליו השמועה כי המלחמה החלה, קם, אסף עוד חיילים אחדים ויחד נסעו דרומה והגיעו אל החזית בעיצומם של הקרבות. למעשה שם הייתה טבילת האש הגדולה שלו. הוא נלחם בשורותיה של סיירת שריון. לאחר המלחמה הועמד לדין על עריקה מן הצבא בעת המלחמה, אולם אנשי הסיירת העידו כי כל העת נלחם בשורותיהם ולכן הוקל עונשו.

לאחר המלחמה יצא דוד לקורס מ"כים ולאחר שסיים הוחלט לשלוח אותו לקורס קצינים. לאחר שפקד על מארב מוצלח בבקעה תוך סיכון עצמו, הוחש תהליך שליחתו לקורס הקצינים. הוא סיים את הקורס והוענקה לו דרגת סגן. אך אז בא עליו המשבר השני בתקופת שירותו; נודע לו שהגדוד שלו אינו מסוגל לקלוט את כל הקצינים הבוגרים והוטל עליו להמשיך את שירותו כקצין בבסיס הדרכה. בראותו שאין לו תקווה לחזור לגדודו עמד דוד והצהיר בפני מפקד בית הספר לקצינים שהוא מוכן לוותר על דרגת הקצינות ובלבד שיחזירוהו לגדוד הצנחנים. פניו הושבו ריקם. ביום סיום הקורס קם דוד ונסע לביתו של קצין צנחנים ראשי - רפאל איתן. סיפר לו את כל הקורות אותו וביקש שיחזירוהו ליחידתו; אז כמעט שנתמלא מבוקשו; קצין הצנחנים הראשי עצמו שלח אותו לקורס השלמה כסגן מפקד הקורס. בתפקיד זה שירת כשנה ואז הוטל עליו תפקיד שרצה בו מאוד: קצין המבצעים של ממשל יריחו.

ביום י"א בתשרי תשל"א (11.10.1970), כחודש אחד לפני מועד נישואיו, נפל בעת מילוי תפקידו בבקעה. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול.

הוריו הוציאו לאור ספר לזכרו ובו מכתבים וקטעי יומן שכתב; כמו כן ניטעה חורשה לזכרו וניתנה מלגה על שמו לתלמיד בית הספר "מבואות ים" במכמורת.