רס"ן דוד נבו ז"ל

קורות חיים

בן יצחק ורבקה. נולד ביום י' בטבת ת"ש (22.12.1939) בקבוצת גבת. משהגיע לגיל הלימודים למד בבית-הספר היסודי שבקבוצה ובתיכון שבקבוצת יפעת. היה בעל אמביציה חזקה להצליח בכל מה שעסק. היה תלמיד מוכשר במקצועות הריאליים וגם במקצועות ההומניים היה תלמיד טוב בלי שיתאמץ.

היתה לו יכולת עצומה של ריכוז ורצון לדעת יותר ויותר. את כל מה שעשה, עשה בשקט בדרכו שלו לפי עקרונותיו הפנימיים. היתה הרגשה לגביו, שתמיד ידע מה רצונו ולאן הוא מכוון את עצמו. עוצמה פנימית הקרינה על סביבותיה מתוכו ודרך זו הובילה אותו מחוץ לקיבוץ. היה חבר קבוצת יפעת.

בנובמבר 1958 גויס לצה"ל ושירת בחיל-האויר. עבר קורס טיס והיה טייס קרבי. בחיים אלה שבהם שירת במשך תשע שנים ראה את קידומו והתפתחותו ואולי, את תמצית חייו. היו לו תכניות על משך לימודיו בטכניון העברי בחיפה. דויד מילא תפקיד של סגן מפקד טייסת בדרגת סרן ובמינוי של רב-סרן. בתור מפקד בכיר התבלט גם בזכות יכולתו להחדיר בטחון בסובבים אותו וגם משום שהיווה דוגמא אישית במעשיו ובהתנהגותו.

ביום י"ח במרחשון תשכ"ח (21.11.1967) רצה הגורל שדויד ישתתף עם מטוסו בתקרית שבאיזור אום-שורט שממזרח לירדן, לאחר שהירדנים פתחו באש על כוחות צה"ל שהיו בקרבת מקום. תקרית זו היתה חמורה בהיקפה מאז תום מלחמת ששת הימים ובו השתתף חיל האויר הישראלי.

באחת הגיחות שביצע דויד מתוך מטרה לשתק את מקורות האש הירדנית, נפגע מטוסו ולא היתה לו ברירה אלא לנטוש אותו ולצנוח בשטח האויב ושם מצא את מותו. הניח אשה ושני ילדים - והשני היה כבן חודש. לאחר שגופתו הוחזרה הובא למנוחת-עולמים בקבוצת יפעת.

בחוברת של המועצה האיזורית "קישון" נכתבו דברים לדמותו והובא מעזבונו. בספר "בדרכם" של איחוד הקבוצות והקיבוצים לזכר חבריו שנפלו הובאו דברים עליו ומשלו, קבוצתו הוציאה חוברת לזכרו הנושאת את שמו. בכרך ד' של "גוילי אש", ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות-ישראל, הובא מעזבונו.