טוראי מנחם חיים מימון ז"ל

קורות חיים

בן זיקלין ורחמים. נולד ביום ח' בטבת תש"ך (18.1.1960) במושב בית הגדי. מנחם החל ללמוד בבית-ספר יסודי במושב, וכאשר עברה משפחתו לאשדוד סיים בה את בית-הספר היסודי "רמב"ם". הוא המשיך ולמד שנתיים במדרשיית "נועם", וסיים את חוק לימודיו בישיבה התיכונית בכפר-גנים. בתקופת לימודיו הצטרף מנחם לגרעין נח"ל בקיבוץ סעד ונמנה עם מקימי היאחזות בית רימון, ששמה הוסב מאוחר יותר למצפה נטופה. מנחם היה אחד מעמודי התווך בגרעין. אהבתו לעבודת הכפיים וכשרונו בתחום זה מצאו את ביטויים, בין היתר, בגינה שהקים בהיאחזות, בגדר האבנים שבנה ובשבילים שהתקין. הוא השאיר את חותמו על נופה של ההיאחזות והספיק להתקין בה גם ספסל נדנדה - מעשה ידיו.

מנחם אהב את הבריות והיה חברותי. הוא היה חכם, בעל ידי-זהב וחלם על חיי קיבוץ. היה לו חוש הומור, והוא נהג לרכז סביבו את חבריו, לנגן בגיטרה ולספר בדיחות. הוא היה טוב-לב ועזר לנזקקים, היה צנוע והסתפק במועט. במשך לימודיו נהג לעבוד בחופשות, כשומר בפרדסים וכפועל במאפייה, כדי שלא להוות מעמסה כלכלית על הוריו. את העובדה שעבד הסתיר מהוריו, כדי שלא להדאיגם.

מנחם גויס לצה"ל במחצית ינואר 1979, ועם חבריו לגרעין התנדב לנח"ל. לאחר הטירונות ולאחר שעבר אימון קשה ביחידה, הוא שירת ביחידת נח"ל מפוארת שגילמה בתוכה את רעיון "המגל והחרב". מנחם השתתף בפעילות מבצעית יומיומית שגרתית ומתישה, והיטיב למלאה בהקרבה, במסירות ובנאמנות ראויים לשבח.

ביום כ"ב באדר תש"ם (10.3.1980), נפל מנחם בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי באשדוד. הוא הניח הורים.

לאחר נפילתו נקרא שם הגרעין על שמו.