תפריט נגישות

רב"ט צבי צביקה ברסטלינג ז"ל

צבי ברסטלינג
בן 20 בנפלו
בן עדינה וחיים
נולד ברומניה - בוקרשט
בכ"ז באדר ב' תשי"א, 4/4/1951
שרת בנח''ל
יחידה: חטיבה ירושלמית, גדוד מוריה
התגייס ב-אוקטובר 1969
נפל בעת שירותו
בכ"ו באייר תשל"א, 21/5/1971
מקום נפילה: עין פשחה
באזור בקעת הירדן
מקום קבורה: אשקלון
חלקה: ב, שורה: 13.

קורות חיים

בן חיים ועדינה. נולד ביום כ"ז באדר ב' תשי"א (4.4.1951) בבוקרשט, שברומניה. במלאת לצבי שבע שנים ומחצה, עלתה המשפחה ארצה והוא איתה. למד בבית-הספר על-שם בן-צבי ובבית-הספר על-שם ארלוזורוב באשקלון. לאחר-מכן למד בבית-הספר התיכון העירוני על-שם תג'ר באפרידר (אשקלון). ברשימה שכתבה עליו מורתו ומחנכתו בבית-הספר התיכון ציינה כי ידע צבי להחליט החלטות ולבטא את דעותיו ללא היסוס. "הכיתה", היא כותבת ברשימתה, "אינה המקום, שבו מגיע מורה להכרה ממשית של תלמידיו, אף כי אישיותו של כל תלמיד בוקעת אפילו מבעד למחסומי הפורמליות הקיימים בין מורה לתלמיד. במסגרת עבודה בקבוצה מגלה כל נער את יכלתו, או את אי-יכלתו לשתף פעולה עם הזולת. בין התלמידים יש כאלה הנהנים מכשלונותיהם, או משגיאותיהם של חבריהם; אחרים - חסרי סבלנות כלפי איטיותם או הססנותם של בני-כיתתם. בחלקם סובלניים הנערים ביחס לזולתם, בעוד שאחרים מרוכזים לחלוטין במטרותיהם-הם. מצויים אף כאלה המוכנים תמיד להושיט יד לעזרה ורוח-הקבוצה המפעמת בהם, מאגדת את הכיתה כולה ליחידה מגובשת, מתוך מסכת-יחסים מורכבת זו. תפקיד המחנך להדריך את הילד הבעייתי, כך שישא באחריות ויגלה תשומת-לב לזולת. אך מאמציו אלה היו הופכים למאמצי-שווא, לולא היו מצויים בכיתה תלמידים כצבי, שלמעשה אינם זקוקים למוריהם. המורה הוא שזקוק לתלמידים כמו צבי. צבי היה מגיע למטרתו בכוחות עצמו". המורה ממשיכה כי, "צבי הגן תמיד על המקופח בדרכו השקטה והבוטחת". היא מסיימת את רשימתה של צבי בזו הלשון: "עתידו של צבי היה קצר ביותר ואינני יכולה ללוותו בדרכו לבגרות. על כן תמיד יישמר בזכרוני כנער הצועד קדימה, ראשו מורם והוא סולל את הדרך לאחרים, הבאים אחריו". כשצבי היה בכיתה ה' הצטרף לתנועת "השומר הצעיר". מכיתה י' ועד י"ב היה מדריך קבוצת-חניכים, למרות עומס הלימודים התיכוניים. כתלמיד בבית-הספר התיכון השתתף בכל תחרויות הספורט ואף נמנה עם בחירי הספורטאים וייצג את בית-הספר בתחרויות אזוריות. הוא הצטיין בקליעה למטרה, כחניך הגדנ"ע ואף זכה באותות הצטיינות על הישגיו בתחרויות אלה. תחביבו העיקרי היה טיולים ומסעות, שתכליתם להכיר את הארץ. נוסף למסעות במסגרת התנועה ובית-הספר, הוא ארגן טיולים שונים ביוזמתו ובשעת הטיולים, עסק רבות בצילום. זמן רב הקדיש להדרכה ובה הורגש יחסו הבלתי-אמצעי לאנשים מכל הסוגים. מילדות הצטיין בעבודות-יד, ברקמה ובחריטה בנחושת והקדיש שעות רבות לעבודות בעץ זית ולימון.

צבי מילא תפקיד חשוב בימי מלחמת ששת-הימים. תלמיד כיתה י' היה וחובת השירות הלאומי לא חלה עליו. בזמן המלחמה המה בית-החולים מרעש הליקופטרים וצבי היה מבלה את לילותיו עם הפצועים, שהובאו מן החזית; הוא עזר לשאתם, עזר בטיפול בהם. ביום המשיך בלימודים ועיניו היו נעצמות מאליהן. אך מיד עם סיום הלימודים היה חוזר לבית-החולים ולפצועים וכפי שהעיד אחר-כך הרופא, הייתה עזרתו של צבי חיונית מאוד. צבי העליז הפך למבוגר; זו היתה בגרות עצובה, כיון שראה את המוות במו-עיניו. לאחר-מכן היה מבקר אצל הורי החברים שנפלו ומספר להם על הרגעים האחרונים של בניהם; הוא ניסה לנחמם. אמו רצתה לעזור לו בכך. אך הוא ענה כי זוהי עבודה לגברים. שכן הוא הרגיש את עצמו גבר לכל דבר. שתיקתו הייתה אפופת סוד, שתיקה קודרת וזרה. צבי התמיד בביקוריו בבתי-החולים וכל חייל שסכנת המוות חלפה מעליו העלה על פני צבי חיוך עייף, אך מאושר. אך כל חייל שהמאמצים להצילו עלו בתוהו העלה עב קדרות על פני הנער-הגבר.

בשלהי אוקטובר 1969 גויס צבי לצה"ל ובמסגרת גרעין "השומר הצעיר" התנדב לנח"ל, כהגשמה מעשית ורעיונית של דרך חייו בחינוכו כישראלי. צבי שהה שמונה חדשים בקיבוץ ותקופה זו הייתה בעלת חשיבות לגביו. בשבילו הייתה זו הדרך למלא את ייעודו בדרך הטובה ביותר ומשום כך ויתר על הצעה מפתה לנסוע לארצות-הברית למשך שנה בערך, כשליח התנועה הציונית, כדי לשמש שם מדריך. הצבא קדם לכל, משום שזו הייתה חובתו הראשונה והיסודית למדינה. את הטירונות סיים כחניך פלוגתי מצטיין. ביום כ"ו באייר תשל"א (21.5.1971), בעודו בשירות סדיר, נפל בעת שירותו, הובא למנוחת עולמים בבית-הקברות באשקלון.

בניית אתרים: