סמל מורדרור דוד ז"ל

24.11.13
המפקד.
חששותיי לקראת הגיוס היו רבות.
איך אצליח לעמוד בעומס הפיזי?!
האם אעמוד בדרישות המפקדים?!
מה יקרה אם המפקדים שלי יהיו אנשים קשים?!
שאלות אלו היו לא מעט בראשי ולמען האמת יותר בליבי.
והיום הגיע, עליתי על האוטובוס, אמא בכתה, עליתי על מדים ונסעתי נסיעה ארוכה שלצערי ושמחתי עשיתי עוד הרבה פעמים.
שיזפון.
שם נפגשנו.
המפקד האנושי.
הקשבת ולא צעקת.
תיזזת ולא ויתרת, הסברת ולא הלכת ראש בקיר.
היית חדור מטרה, חייכת את חיוכך המדהים בדיוק בזמן המתאים.
לא אשכח את הרצון שלך לדחוף את כולם גם את החיילים שפחות בעניינים.
לא שיחקת את המשחק וניסית כמה שיותר להבין.
אהבת לצחוק איתנו למרות שזה לא היה ממש מתאים.
רצית להנחיל לנו ערכים.
כעסתי עליך פעם אחת שלא האמנת לי שעמדנו בזמנים, היום אני כבר סולח אבל אני אומר לך, אני צדקתי.
ציצית המבצבצת ממדי הבי״ת תוך כדי המסעות.
בזכותך חששותיי פגו ושירותי בצבא היה יותר נעים ומשמעותי.
הלכת אך אני לוקח ממך הרבה כצידה לדרך בהמשך מסעי.
פעמים בודדות קראתי לך אחי או בשמך הפרטי.
בשבילי תמיד תשאר המפקד 3ד׳.
המפקד שהיה דמות עבורי.
המפקד הכל כך אנושי.
בפעם האחרונה אגיד לך, ״הקשב המפקד! תודה רבה״.
לא אשכח אותך,
מתן

מתן, חייל של מורדרור.