אני תוהו את תיקון
תני לי להיגרס תחת גלגלי אשמה
אל תנסי לאסוף אותי , לתקן
יש כאלה שהצורה שלהם היא שברים
לא מתאימים
שברים אמיתיים, ללא תקנה
אל תשברי בשבילי את הכלים שלך
ההרמוניים עם נשמתך
אם האינסוף רוצה אותי באמת
הוא ישתקף אלי מתוך כל שבר
בלי סדר בלי מגמה
בחופש גמור, בלי הסתרים
את עזבי אותי, לכי בשביל שלך
בדרך שיצרת לעצמך
היישר לכיסא הכבוד
מתוך ים שחור, קפוא
עולה געגוע לא מובן
לשלמות לא מוכרת
פרצה בך קוראת לי
לנכס לעצמי חלקים אבודים
שהתייאשת מהם שלא מדעת
רק מכאב.
בונה בתוכי ערי מסכנות
בונה וסותר וחוזר חלילה
עג עוגה, לא זז משם
עד שתרדי אלי
בזעף עליון
נטביע יחד את רסיסי אושרנו
בעולמים כולם
ציפור נודדת מביאה איתה
אל קצה תהום, שם אני עומד
מנגינה עתיקה ממרחקים
ארבעים יום לפני לידתי הדחויה.