[...] בתקופה זו של חשבון נפש של האדם עם עצמו, עם סביבתו, אדם עומד מול האספקלריא של העולם ומנסה לראות איך הוא התברג במארג הנפלא הזה, עולמו של הקב"ה. מה הוא תרם, איך הוא נתן את כל כולו, איך הוא לא בזבז שום רגע, שום הזדמנות לעשות את העולם, את עצמו ואת הסובב אותו ליותר טוב, יותר אמיתי, יותר שלם עם עצמו, יותר חי את עצמו, את מהותו ללא זיופים, בכנות גמורה.
וככל שהוא מעמיק הבֵּט, הוא נחשף לגודל השפעת המפגש עם הסביבה עליו וודאי, וגם עליהם. איך רק כשכולם יחד מסתכלים קדימה, רוצים בטוב, רק אז יש מצע לצמיחה אישית, להתגדלות.
כשאני מסתכל עלינו בתור משפחה, בתור סביבה שמתוכה כל אחד מאיתנו (הילדים)
מנסה לנתב את דרכו, למצוא כל אחד ממקומו הוא את הדרך הנכונה האמיתית לו, הגוון המיוחד שהפקיד בידו הקב"ה לגלות בעוצמה, בטוהר ובלי זיופים' - תמיד אני מוצא את עצמי מגיע לאותה נקודה, לאותה הרגשה שיש לנו מאיפה לצמוח, שיש אמון מלא בנו, במקומות בהם אנחנו נמצאים, ובמקומות אליהם אנחנו שואפים. חירות שממנה כל אחד יכול לגדול ולהתפתח.
אבל שום דבר לא מתוך חולשה, חוסר אמירה, מחוסר שליטה במצב, אדרבא, תמיד נמצאת הדרישה- תבחר, תחליט, תדע לאן אתה הולך. תהיה אמיץ עם ההחלטות שלך, תשמח בהן. תמיד תהיה עם אמת יציבה, חזקה וגדולה, תלך ותשכלל אותה. אבל אף פעם אל תוותר לעצמך, אל תהפוך חולשה לאידיאל. . .