גיאה
אני יושבת ובוהה בתמונתך במחשב ולא מאמינה. אני מנסה להילחם בידיעה המרה מכל שלא תחזור אלינו. נלחמת ברצון להגיד "הוא בסך הכל בטיול בחול אבל- המציאות מכה בפנים במין סטירת לחי כל כך מצלצלת ומנחיתה לקרקע.
בן יקר
נולדת 11.4.82 בהרי הגליל המקסימים במפעל ציוני של יהוד הגליל וכבר בגיל חודש השתתפת במפעל ציוני נוסף - התיישבות בבקעת הירדן. הבאנו אותך למדבר עם 8 קרוואנים אבק צהוב וחום בלתי נסבל.
סבא שלמה שעד רגע זה לא יודע שנפלת בלבנון, לא הבין איך אנחנו מחתלים אותך בחיתולי הבד הספוגים באבק המדבר וגרים בינות עקרבים ונחשים שהופיעו למכביר כל ערב.
כנראה שעם אותו אבק שנספק בנשמתך ספקת גם את אהבת הארץ והמקום.
לא פעם לא הבינו איך זה שלקחנו אותך ואת רועי שבתות שלמות לבילוי בחממות הורדים. ניסינו להעביר לכם את אהבתנו הגדולה לחקלאות ולמקום ונידמה לי שהצלחנו.
את תקופת התיכון העברת בפנימיית בויאר. 3 שנים נפלאות עם חברים שלכולם אני קוראת בני.
גיא ברור לך גם שם למעלה, שאני לא אשכח להזכיר את מבטך כשראית אותי מתקרבת לחדר בפנימייה עם עוגה וממתקים ליום הולדתך - מה את עושה כאן סיננת - נכון סולטן - ומיד כשהלכתי חיסלתם את הממתקים ומרחתם את העוגה אחד על פרצופו של השני.
התגייסת לגדוד 50 ובתקופה זו נשאלתי כל הזמן אם אינני דואגת עברת את ג'נין וחברון והאמת שלא דאגתי. היית מאושר וגם אז כמו היום האמנתי בגורל שלמרות הכל הצליח לפעור בגופנו חלל ענק.
לקורס אחיד של הרשות חיכית. היית מגיע מוכה וחבול, אבל מאושר ומאותגר.ליווינו אותך לאורך כל הדרך.
בתקופה זו נכנסה לחייך ולחיינו ליקוש שהפכה את השנתיים האחרונות למתנת חייך וחיינו. שמינית נחמה יש לנו בידיעה שחלקתם אהבה אמיתית כמו שכל הורה יכול לאחל לילדיו.
וכמו במסלול החיים בארץ הזאת נסעת לחול למקומות לא שיגרתיים סין ומונגוליה עם דודו חבריך וכשלא עמדת בגעגועים חזרת לקחת את ליהי להמשך טיול מדהים בהודו.
האמת שלא האמנו שילדינו יחזרו למושב ובטח לא לחקלאות שהיום זה כבר לא מה שהיה והופתענו מאוד שהודעתם על העברת מגוריכם לנעמה.
תוך 3 ימים אירגנו לכם בית קטן לידינו.
אני לא יודעת אם אמרנו לך מספיק כמה שימחה אותנו הידיעה שרצית לעבוד איתנו במשק מה שבדיעבד הפך להיות מתנת פרידה מצמררת.
גולת הכותרת היה הפרויקט שלכם. אין ספור שמות הועלו קפה בכפר קפה במדבר ואתם נצמדתם לשם גיא לי קפה. כמה סמלי הדבר, שקדת על כיפוף זמורות הכרם שיצרו את השם בשקידה רבה וכמו שהשקעתם נשמה בשם כך השקעתם נשמה בעבודה ובאירוח במקום.
בתחילה הגיעו כי לא היה נעים ופעם השנייה הגיעו כי היה מאוד נעים
קשר מיוחד היה בניכם האחים. איש איש וכישרונותיו. בהרמוניה נפלאה נעזרתם איש באחיו. רועי היה איש המחשבים שלך ומורה שלך לסנובורד.
אתה היתה בשבילו הכול ולכן אתה כל כך חסר לו. לרעות היית המורה לנגינה בגיטרה ואת יובי פינקתם כולכם. בין פרויקט לפרויקט ישבת לי על הוריד שאפנה לחברי במגילות ואבדוק אפשרות להצטרך ליחידת החילוץ. פניתי נבדקו נתונך וגוייסת. כל כך אהבת את האימונים ואף נקראת לשני חילוצים עד שנגדעו חייך.
גיא הצלחת לעשות המון כמעט כל מה שחלמת עליו: עבודה מאתגרת, נגינה בגיטרה, סנובורד, רכיבה על אופנים במקומות מיוחדים כמו צוק מנרה כמה התגאית באופניים ובציוד שרכשת וכל זה עד היום הארור.
ולכם הלוחמים שיושבים פה בייננו איבדתם 5 לוחמים מתוכם את גיא ויניב חברים מהסדיר שני מושבניקים מלח הארץ.
בקשה אחת לנו אליכם לפצועים, ללוחמים, ולחברים של גיא זיכרו והתחזקו מחיוכם של גיא ויניב זירמו בהמשך החיים עם חיוך זה .סעו טיילו ועל תעצרו את חייכם אפילו לא לרגע.
גיאה
נדאג שמפעל חייכם גיא לי קפה אומנם לאט ובקצב שליבה של ליהי וליבינו יאפשר ימשיך להתקיים וזו תהיה ההנצחה לאהבתך לליהי אלינו ולבית שלך בנעמה.
וכמו שביקשת בשיחת הטלפון האחרונה נשמור על ליקוש נשמור על המשק ואנחנו מבטיחים לך שנשמור על המשפחה נשתדל לא להישבר. אבא ואני מאמינים שתצפה בנו משם למעלה בכל צעד שנעשה ואני בטוחה שבדך זו או אחרת נקבל חיזוקים ממך.
שמור עלינו המשך לחייך בחברת המלאכים. אתם רבים מידי וטובים מידי. שמור על ספיר, יניב, נמרוד, תומר, אלכס, מיכל וסיוון.
אוהבים ומתגעגעים עד אין גבול
אבא, אמא, ליקוש, רועי, רעות, יובל וכל המשפחה.