סגן עזרא אשר ז"ל

דברים שנישאו במלאת שלושים לנפילת נכדנו האהוב, עזרא ז"ל בן בתיה ואורי
אנו מתפארים ביופיה ורב גווניותה של השפה העברית...
לכל דבר בחיינו הסובב אותנו מילה, מונה או הגדרה משלו.
אם חלילה ילד מאבד את הוריו, הוא יתום.
הורים שחו"ש מביאים את ילדם לקבורה, אנו מכנים הורים שכולים.
רק באירוע אחד קצרה ידה של השפה מלהושיע.
לסבתות וסבים באבלם על אובדן נכד יקר ואהוב לא מצאה השפה כינוי.
וכי ייתכן שסבתות וסבים מתייתמים מנכדם וחוזים בשכול ילדיהם, בנפול בנם? בעולמנו במדינת ישראל אכן זה יתכן וכבד המשא מנשוא.
בשבועות האחרונים חדר לתודעתנו המונח "חבירה"
מאז אותה חבירה שלא הושלמה, רדפה אחת את רעותה והתוודענו אליהן.
עזרא אשר, אחיו של אורי ודודו של עזרא, נפל לפני 25 שנים במרדף אחר מחבלים. הוריו חנה ונפתלי, קראו לו על שם חברם הטוב עזרא יורוביץ, שנספה בשואה. עזרא יורוביץ המנוח הוא לא אחר אלא דודו של האלוף יורם יאיר המכונה "יאיא", ידידם של בתיה ואורי וחוקר החבירה שלא היתה.
בעוד אענו מעכלים חבירה זו, באה אחרת מכיוון אחר.
דביר מור חיים ז"ל, בנם של רותי ואבינועם מור חיים, נפל יחד עם עזרא שלנו. רותי לבית טמפלהוף מגן יבנה זכתה לשמה לזכ הסבתא של נתן ולאה שלנו אמו של אברהם מאיר ז"ל, שנהרג יחד עם רותי שלו במלחמת השחרור.
עד לדור האחרון נמשכת שלשלת השכול. נכדנו רנן, בנם של לינדה ואברהם, מי יושב לידו בבית הספר בקרני שומרון? בן דודו של משה ברי הי"ד, חברו של עזרא, שנפגע ונפל שבועות אחדים לפניו. חבירה של בני דודים.
חבירה היא חלק מאחות הלוחמים, שכל מי שחוזה בה נפעם כל פעם מחדש. היינו ועודנו חבוקים בחיבוק חזק של חבריו של עזרא ז"ל. אנו אסירי תודה לכם, חיילים לוחמים צעירים.
בעוד ילדינו ונכדינו מגינים עלינו בחייהם, יומם ולילה, ומוצאים זמן, שלכאורה אין להם, לנחמנו ולבכות יחד עמנו, מה אנו עושים?
אנו הרוב הדומם, מתבוננים ושותקים לנוכח האלימות הפיזית והמילולית מסביבנו ההולכת וגוברת ואף אחד לא קם!
בערב שבת הזדקרה לעינינוכותרת מזעזעת באחד מעיתוני הערב וזו לשונה: "אלפי מתנחלים יאחזו בנשק למנוע נסיגה".
ייתכן ודווקא רגישותנו בימים אלה היא זו שאיננה מתעלמת מן המשפט בטענה "זו סתם כותרת של עיתון" ומביאה אותנו לעיון מעמיק במה שמאחורי המילים: ישראליח באשר הוא, בין שהתנחל, התיישב או מתגורר, ישראלי הוא!תהיינה דעותיו הפוליטיות של הפרט אשר תהיינה, כולנו עם אחד! וכי ניתן להעלות על הדעת שנחריב הבית השלישי טרם בנייתו, שעם ישראל יתפלג ואחים יילחמו זה בזה?
ומדוע אף אחד לא קם וזועק: חידלו!
מתוך העצב הנורא, מתוך השכול הצורב והאמונה בעם ישראל ונצח ישראל, זה נראה לי כל כך חשוב, כל כך פשוט, כל כך אתה, עזרא שלנו.
מאליו אני מגיע לחבירה שאני למד מצוואתו של עזרא ז"ל, העלם הצעיר שכותב 5 ימים לפני נפילתו אל דניאלה שלו, ומצווה לנו והוא בן 22 בלבד, להמשיך במסלול החיים, לא לאבד את שמחת החיים שאליבא דגירסתו היא להוסיף לתת לתרום.
אנו אוהביו ומוקירי זכרו, שומה עלינו לקיים צוואתו, לבוא להתחבר בחבירה אחת גדולה, לא לשקוט ולא לדום, נרתם למאמץ לשינוי איכות חיי האומה, כדי שנהיה ראויים לבנינו ונכדינו.
אהוב שלנו, יתן ה' ובזכותך תישמע תפילתנו: "שמחנו כימות עינתנו..." שמחנו כי עיניתנו עד מאד.