עזרא,
אני בביתך ואתה אינך כאן.
הספקת לחלק מזמנך עם כולם, והיום אנחנו נדרשים להנציח את האתמול לדעת שלא יהיה עוד יום.
את כל מה ששאבת מהחינוך שהעניקו לך ההורים, ניסית להעביר לאחרים.
את אהבתך לעם ולמולדת, יחסך לתורה ולערכים את כל אלה הקרנת על סביבתך. אל חבריך, חניכיך וחייליך.
להיות חבר שלך, אתך לראות יחסך לחבר, את השקט הנפשי ואת הנועם שאפיין אותך הכל כל כך יחסר לנו.
ואת החסרוחן לא נוכל להשלים.
למה זה קרה, לעולם לא נוכל להבין ואת הכל עזרא, אני כותב מבלי שתקרא, אני אומר מבלי שתשמע...
אזכרך לעד
בנצי