אלבום תמונות
לפעמים הטלפון מצלצל ואני שוגה לחשוב שמהעבר השני נמרוד, או שאולי הוא זה שנוקש בדלת, אבל נמרוד איננו. פשוט הלך בלא לחזור, ולא הספיק להודיע מראש, זה לא מתאים לו.
נמרוד לא היה איש של טפיחות על שכם, לא איש חבר'ה, כדבריו. חברות היתה בשבילו משהו רציני ואמיתי. בשביל אותם שראה בהם חברים היה מוכן לעשות פשוט הכל. נדמה לי שמעולם לא הוציא דבר שקר מפיו, וביושר הזה, אין רבים כמוהו. לכשרונותיו כמעט לא היה גבול. הוא היה יכול להיות כל דבר: אולי היה הופך למדען, או מפקד טייסת, או אולי למשורר, אבל תמדי השתדל לא להתבלט בכשרונותיו מעל למידה, שלא תדבק בו תדמית הגאון.
לפעמים היה ציני מאוד, אבל אני זוכר איך כשהיה יורד בין הערביים לפתוח מים בשדות. היה מתלהב לאין קץ ממרחבי השדות, מרעש המים הזורמים בקווים.
תמיד היה מאוהב, וחיפש את רגעי האושר וההתעלות הקטנים של החיים. הוא לא יזכה לטעום אותם יותר, וגם לא יהיה מדען, או מפקד טייסת או משורר.
נמרוד השאיר במותו חלל ריק, עצוב וכואב עד פחד.
אין לי נחמה על נמרוד, לא לעצמי ועל אחת כמה וכמה לא למשפחה. אולי הוא היה יודע מה להגיד. אבל הוא לא יבוא לכאן יותר.
נמרוד - נזכור אותך לעד.
שרון