אלבום תמונות
לנמרוד
לפעמים, כשקורים אסונות, אנשים מתחילים לחשוב מחשבות מוזרות מסוג "מה היה קורה אילו?" ניסיתי לדמיין אלו מחשבות היו עוברות בראשך באותם רגעים אחרונים, ואני חושב שהיית שט מאוד, מקבל את הדברים במין שלווה פאטאליסטית והשלמה רוגעת. בעצם, כמו שהיית תמיד - שקט, שקול והגיוני, ואולי יש משהו מנחם במחשבה הזו.
אבל אני יודע שהיה גם נמרוד אחר, נמרוד רומנטי ורגיש, שהחביא מחברת של שישים נהדרים, שהעריץ ספונטניות ושמחת חיים, שאהב בסוף יום עבודה קשה לערוך קרבות קאראטה, לרוקד ריקודים יווניים, או סתם להשתולל.
אולי דווקא בשל כך התחושה כעת היא קשה, קשה משום שהכל קרה פשוט לא במקו, לא בזמן. בדיוק בתקופה שבה הגעת ליציבות בחייך, כשהיית בטוח בעצמך ובמה שאתה רוצה לעשות, כשהחלטת שכעת אתה משקיע בחייך הפרטיים, בחברים ובאהבות שלך, ולהשלים את כל מה שהפסדת. אני זוכר שיחות ארוכות בהן טענת שאסור לתכנן את העתיד אלא צריך... לחיות את הרגע וליהנות מן ההווה. כמה פרדוכסלי שדווקא עכשיו הכל נקטע, ואנחנו עוד ילדים, ילדים שלא הספיקו לראות ולחוות חלק קטן מכל מה שרצו.
וכואב לחשוב שהחיים שלנו יימשכו, יומימיים וקטנים, בכוח האינרציה, כאילו כלום לא קרה, לא אבד. אבל אני אזכור ואתגעגע.
אסף