והנשמה,
כתום צח עלי אור.
וממעל אור טוב מבין
טווה סביבה
קרני
הודו.
והמוני מעלה שוזרים לראשה
שבחי עטרתה
ומשק כנפיהם
הודרים כבודה
ואור מקיף
באלף נגוהות.
ושיח סוד שרפיהם
קודשים
דרכה
ובת-קול יוצאת ומכרזת:
"הנה זה בא ותלמודו בידו".
דוד בן שלמה,
אחריו יאיר נתיב
אור להבות הלב של איש הישראלי
שהוא עד אין סוף
ליום שכולו טוב
יום שכולו ארוך
יום שצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם
ונהנים,
מזיו
השכינה
במעלות קדושים וטהורים,
כזוהר הרקיע
מזהירה
נשמתו.
דוד בן שלמה
דלארוזה
השושנה העליונה
כטל לישראל
תפרח.