תפריט נגישות

סלעית הדסה שטרית גוטמן ז"ל

סלעית הדסה שטרית
בת 28 במותה
בת מלכה ומאיר
נולדה בירושלים
בט' באדר ב' תשל"ג, 13/3/1973
התגוררה בשדה אליהו
נהרגה בפעולת איבה
בז' בתשרי תשס"ב, 24/9/2001
מקום אירוע: בקעת הירדן
באזור בקעת הירדן
מקום קבורה: שדה אליהו
הותירה: הורים, בעל, אחות ואח

קורות חיים

סלעית, בת מלכה ומאיר גוטמן, נולדה בירושלים בט' אדר ב' תשל"ג (13.03.1973). אחותם הבכורה של אלה ויעקב. היא גדלה בכפר מחולה שבצפון בקעת הירדן. למדה בבית הספר "שקד" בקיבוץ שדה אליהו.

את שירותה הצבאי עשתה סלעית כמדריכה בבית ספר שדה "קשת יהונתן" ברמת הגולן. בתום השירות, עברה לירושלים לשנת לימודי אמונה ויהדות ב"מדרשת הרובע".

בסיום אותה שנה, ב– 1994, נישאה סלעית לברק שטרית, בן קיבוץ שדה אליהו, והשניים עברו להתגורר בגבעה חדשה ביישוב עלי שבשומרון. בתקופה זו סלעית למדה עבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בירושלים, ועם סיום לימודיה החלה לעבוד בתור עובדת סוציאלית ביישובי בנימין.

בהמשך עברו סלעית ובעלה להתגורר בשדה אליהו. סלעית עבדה בקיבוץ ובלשכת הרווחה בבית שאן. במקביל, סלעית הייתה יוזמת פעילויות רבות של חסד ונתינה בקיבוץ ומחוצה לו, היא ביקשה לקרב לבבות בין חילונים לבין דתיים ולתרום להעמקת הידע בתורה ובמצוותיה.

סלעית הכירה כל פינה ושביל בכל מקום בו שהתה: בגולן, בירושלים, בשומרון ובעמק בית שאן. כל ציפור דואה בשמים, כל פרח על פני האדמה – חברים ומכרים היו לה, אותם הכירה בשמם ובתכונותיהם.

עין חדה ובוחנת, נפש משורר ויד אמן היו לסלעית, בעזרתם תיעדה את אהבתה לעמה, למולדתה ולבוראה, בצילום ובכתב.

בעת חופשה בצפת, בהשראת המקום, כתבה: "הרבה טמון בנו בכוח, אוצרות גנוזים, עולם מלא, בכל אחד מאתנו, ורק לאיטנו אנו צומחים, מוציאים גבעול נפחד אל פני האדמה, מצמיחים עלה ועוד אחד, ולעתים גם מעזים לפרוח. כה הרבה גלום בנו, ורק לאט לאט פורץ, קמעא קמעא, וכך גם בארצנו, באדמתנו, הכוח עצום, ומעט מעט הוא מתפרץ..."

בתמוז תשנ"ז, אחרי מותו בקרב בלבנון של חבר מהקיבוץ, כתבה סלעית: "התשובה שלנו היא בהגדלת הבניין, להוסיף עוד ועוד בניין פיזי, ורוחני. אני מוצאת את עצמי בימים אלו מתעסקת המון בבית: מסדרת, מייפה, מתקינה וילונות, תולה תמונות. זאת התשובה שלי... גם בדיבורים זה חייב לבוא לידי ביטוי. דיבורי תקווה, דיבורים של הסתכלות קדימה, ולא דברי ייאוש המביאים למורך לב, למרירות והתרסה. ואם אין כאלה מילים – שתיקה טובה ועדיפה".

ביום שני ז' בתשרי תשס"ב (24.09.2001) נסעו סלעית ובעלה לירושלים, לבקר את חיילי הקיבוץ לרגל החגים. סמוך למחולה נפתחה עליהם אש מידי מחבלים פלסטינאים מתוך מכונית נוסעת שעקפה אותם. סלעית נרצחה במקום.

סלעית הייתה בת 28 במותה. הותירה הורים, אח, אחות ובעל. היא הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין בקיבוץ שדה אליהו.

בניית אתרים: