קורות חיים
בנם של יעל ושי. נולד ביום כ"ד בסיוון תשס"ג (24.6.2003) במושב מחולה שבבקעת הירדן. אח לנתנאל, איל, הודיה ואבירם.
שריה גדל והתחנך במחולה, למד בבית ספר יסודי מקומי ובישיבה התיכונית "רגבים בעמק" שבקיבוץ טירת צבי.
ילד מלא חום ושמחת חיים, רגיש וצנוע, בעל לב רחב, חיוך כובש, נתינה אינסופית ואהבה אדירה למשפחתו, לחבריו, לארץ ישראל ולעם ישראל.
כשהגיע לכיתה י"ב התחיל להתנדב בחוות "נווה אורי" בגוש עציון. החיבור שלו לאדמה ולארץ היה חזק ביותר, הוא נהנה מאוד לעזור לחקלאים ובעיקר אהב לרעות צאן.
לאחר כשנה של התנדבות, החל ללמוד בישיבה הגבוהה בסוסיא שבהר חברון. שם התחזקה אף יותר אהבתו למדינה ולעם, ואיתה שאיפתו למלא שירות צבאי קרבי ומשמעותי.
ב-17.8.2022 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בגדוד 51 של חטיבת "גולני". לאורך כל השירות בלט ביכולותיו, מילא את תפקידו במקצועיות ובמסירות ונתן את כל כולו בכל פעילות ומשימה. לאור ביצועיו, נבחר לצאת לקורס מ"כים (מפקדי כיתה).
שריה אהב את חבריו לשירות, על מגוון דעותיהם, אהבת נפש. החיבור והאחדות היו הדבר החשוב ביותר בעיניו, ולכך שאף וחתר בכל אשר עשה. מעגלי החברים שלו היו רבים, רחבים ושונים מאוד זה מזה, הוא אהב מאוד להפגיש ביניהם והשתמש ביכולתו האישית להתחבר לכל אדם, על מנת לקרב בין אנשים בעלי דעות ואמונות שונות.
על אף רגישותו הרבה לאחרים, מעולם לא היה תלוי בדעות סובביו ושמר על חיבור יציב לאמת הפנימית שלו. הוא חי בפשטות, טיפח עולם פנימי עשיר ועמוק ונהג לכתוב את מחשבותיו על החיים. באחת ממחברותיו כתב: "זאת עובדה מוגמרת שהרוח מנצחת הכול. אם יש רוח, גם הדברים הכי קשים ייראו בסוף כמו הדברים הכי פשוטים לעשייה".
דרך חייו הייתה דרך של שמחה. הוא הקפיד להרבות בשמחה בעצמו ולשמח את סובביו בכל דרך והזדמנות. "אין שיחת טלפון שהייתי מתקשרת לחזק אותו ולא יוצאת ממנה מחוזקת בעצמי", סיפרה אחותו, הודיה.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
שריה היה בעיצומו של קורס המ"כים כשהחלה המלחמה. עם חבריו לקורס לקח חלק בלחימה הקרקעית בשטח רצועת עזה, כאשר כניסתם הראשונה ללחימה ברצועה הייתה בתאריך בו היה מיועד להיערך טקס סיום הקורס. באותם ימים כתב: "זה השלב בחיים שאתה כולך נתינה במובן השלם והכי עמוק של המילה... יש דבר אחד שיש לי ודאות גמורה לגביו, הגאולה לא תפסיק מלבוא והניצחון הוא שלנו".
אחרי סבב לחימה אינטנסיבי, יצאה היחידה מהרצועה. שריה הוצב בגדוד 51 ממנו יצא לקורס, ולבקשתו פיקד כמ"כ במחלקה שספגה אובדן קשה בתחילת המלחמה. שריה הרגיש שזוהי שליחות להוביל אותם, ועשה זאת במסירות וברגישות גדולה. הוא היה עדין נפש אך בעל כוחות גדולים, וגילה רצינות ואחריות רבה בכל הנוגע לתפקידו כמפקד.
המלחמה שהחלה בדרום התפשטה לצפון, והמחלקה שבה פיקד הוצבה, יחד עם שאר הגדוד, בגבול לבנון. בהמשך השתתפו בלחימה במסגרת התמרון הקרקעי בדרום לבנון. "המטרה היא הגנה על יישובי הצפון", חידד בפני חייליו את משמעות תפקידם, והוסיף: "אין מצב שתושבי הצפון לא יחזרו לבתיהם".
ברגעי ההפוגה הקטנים, שריה רקם תוכניות רבות ליום שאחרי המלחמה והשחרור מצה"ל. בין היתר, תכנן ללמוד מוזיקה בצפת, לעבוד בחווה בניו זילנד ולטייל בתאילנד.
ביום רביעי, 13.11.2024, הוביל את חייליו במסגרת פעולה מבצעית לטיהור מבנים מאמל"ח (אמצעי לחימה) בכפר בדרום לבנון. באחד המבנים הסתתרה חוליית מחבלים שפתחה לעברם באש. שריה לחם בגבורה בקרב פנים אל פנים מול האויב, עד שנהרג.
סמל ראשון שריה אלבוים נפל בקרב ביום י"ב בחשוון תשפ"ה (13.11.2024). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין במחולה. הותיר אחריו הורים, שלושה אחים ואחות.
אימו, יעל, כתבה: "כבר זמן מה שאני רוצה לכתוב קצת מתוך מי שהיית, ילד אהוב שלי, ומתקשה להכניס אותך למילים... באחת המחברות שלך כתבת: 'המשימה: הגנה על הארץ בכל תוקף, על הערכים שלה, על האנשים הטובים שגרים בה ועל כל גווניה'. על כל גווניה. לא רק על גוון אחד. לא רק על מי שדומה לנו, חושב כמונו, חי כמונו. הגנה על כולם, זה מה שהיה חשוב לך. חיבור בין כולם...
"במקום אחר בדברים שכתבת ראיתי את המילים הבאות: 'רצון לעשות ולהיות טוב. בוער בי רצון שיהיה טוב בעולם, שיהיה שלום, שנכבד, שנחייך ולא נפחד אחד מהשני'. צדקת ילד שלי, לא ניתן להתקרב כשפוחדים... שריה האהוב שלנו מת בקרב תוך כדי הגנה על האנשים. בואו ננסה להיות אנשים טובים יותר בזכות זה".
חברו, ישראל, כתב: "הילד הכי יפה ומתוק, הילד שכל כך אהבתי והערצתי, הילד שהיה יותר טוב וחרוץ מכולנו, הילד הזה ששום דבר לא היה חזק יותר ממנו נפל בלבנון".
שריה מונצח באתר בית הנשיא.
עמוד לזכרו נפתח באתר memoriz.plus.