אלבום תמונות
דוד היקר,
סלח לי על שאני כותב לך מכתב זה. אני יודע שזה אינו נהוג לכתוב למתים, אבל אני מקווה שתבין אותי ולא תדון אותי לכף חובה. אהיה גלוי עמך ואומר לך את האמת: אני רוצה לכתוב עליך ולא אליך, אך אני מרגיש שאינני מסוגל עדיין להשלים עם העובדה שהייה ואינך עוד.
נדמה לי, שכחבר היית "לא הוגן". אמרתי לי פעם: "חברות זה לא רק לקבל, אלא גם לתת". אולם אתה קיימת רק את החלק השני והתעלמת מהחלק הראשון של אמרתך. תמיד נהגת לתת, לי ולחבריך האחרים, אך סרבת לקבל. זה היה לך מובן מאליו, שלאחרים מגיע הכל, ואילו אתה הסתפקת במועט. בחברי ללימודים באוניברסיטה היית לי יותר מסתם "חברותא". עבורי היית מורה. לא פעם, זוכר אני, היינו מתווכחים בלהט רב על נושא זה או אחר הקשור בלימודים, ואתה יצאת כשידך על העליונה, אך נתת לי את ההרגשה שידי על העליונה. אני זוכר כיצד היית נותן לי להרצות את דברי בסבלנות רבה, ולבסוף כשסיימתי, היית נוהג לחייך אלי חיוך של הבנה וטוב לב, ואב כך מעמיד אותי על טעותי. גישתך הפשוטה ללימודים, אך יחד עם זאת המעמיקה, שימשה לי, ועדיין משמשת לי דוגמה שאני מנסה לחקותה כמיטב יכולתי.
אני מאמין, שכאדם היית תמים. נתת אמון מלא באנשים ותמיד טענת בפני שיצר לב האדם טוב מנעוריו. האמנת בלהט נעוריך הנצחיים, שהעולם הוא נאור, חכם, יפה ושיש טעם לחיים ובחיים. היה בך מיזוג נפלא של ניגודיות משלימה, הרמוניה של גבר ונער. שמחת החיים שלך לא ידעה גבול וניסית תמיד לחלק אותה עם אחרים. עיניך הירוקות - מרצדות הביעו חכמת חיים וצמאון לדעת עוד ועוד... עם כולם הסתדרת ואת הכל אהבת. תמיד פגשתיך עם חיוך על הפנים. להורים היית קופץ בכל הזדמנות אפשרית, ותמיד היית מספר עליהם מתוך הערצה וכבוד. לאשתך היית יותר מבעל - היית לה חבר ומורה - דרך בחיים. הסטודנטים הערבים בפקולטה אהבוך וכבדוך. היית בן בית אצלם והם היו תמיד רצויים בביתך. על כולם לימדת זכות. בעצם היית סניגורם של החיים.
את היכרותי העמוקה עם הטבע למדתי מתוך טיולים ברגל וברכב שנהגנו לערוך יחדיו. את ידיעת הארץ ואהבת הארץ לא למדת בכיתה, למדת זאת בכל רמ"ח איבריך ושס"ה גידיך אגב טיולים בשטח. כל פרח ידעת לכנות בשמו. כל ציפור שפגשת העלתה בך אסוציאציה מטיול אחר וממקום אחר. הסלעים הזכירו לך אגדות שאותן סיפרת לי אגב טיולינו. אמרת לי שאביך נוהג לטייל עם החברה להגנת הטבע ושממנו בא לך היצר ללמוד ולהכיר את הטבע. אך אני עדיין משתומם לנוכח הידע הרב שגילית לי על הטבע בעת טיולינו המשותפים; גרסת שיש לנגוס מהחיים במלוא הפה - ואמנם קיימת זאת. ההספק שלך בחיים היה דבר מדהים. תמיד אץ ורץ על מנת להספיק עוד ועוד... מהעבודה ללימודים, מהלימודים לאולם הספורט, משם כולך מתנשף בריצה לבית, מתקלח, קורא ספר טוב, ושוב מהבית לטיול, לבילוי, לחיות את החיים. תמיד בריצה למצות את החיים עד תומם.
חברי היקר,
במכלול תופעות החיים והטבע, לידתו של "אדם" הוא חזיון נדיר. לא בכל יום נולד "אדם".
אנשים נולדים לרוב, אבל "אדם" - לעתים נדירות ביותר. אתה, חברי היקר, דוד שפר, היית אדם! נולדת אדם, חיית אדם, ונפלת כאדם!
דוד חשין (חברו לחיים וללימודים)