סגן דוד דייויד שפר ז"ל

אלבום תמונות

יום ד' 31.10.73

הורים יקרים!

מיד לאחר שחזרתי ליחידה חשתי בצורך דחוף לכתוב לכם מכתב זה. אולם אני חייב לציין שהתלבטתי קשות מה לכתוב? שאלתי את עצמי מה כותבים להורים שכולים?
החלטתי לאזור עוז ואומץ ולכתוב מה שאני חש ולא לנסות להתעלם מגודל הכאב שפקד אותכם ואותי גם יחד.
דייויד היה בשבילי, לא רק חבר, כי אם הרבה יותר מזה - מעין בבואה של עצמי. למדנו יחד, בילינו יחד, חשבנו יחד ועשינו מעשים משותפים ואף תכננו עתיד משותף - אולם הגורל המר התאכזר לעג לנו ושם לאל את תוכניותינו. אבל אין זה מהווה סיבה לייאוש או לדכאון יש לזכור כי דייויד היה בחור אוהב חיים, אשר מיצה את כל יכולתו בשנות חייו המעטות. הוא היה אוהב אדם, אופטמיסט ובעל נפלא. זה אולי ישמע לכם מוזר אבל כאשר אני נזכר בו אייני יכול שלא לעלות חיוך. אני תמיד נזכר בו כשבת צחוק נסוכה על פניו.
אינני יודע אם מלים אלה מהווים נחמה או לאו אבל הם האמת ולכן אני כותב אותם. אגב כתיבה נשכר אני בסוגיה תלמודית שהיא אקטואלית מאוד לענין שלנו. לפי אותו סיפור תלמודי מסופר על תנא מפורסם שהיה לו בן יחיד בעל תכונות נפלאות אשר מת בגיל צעיר מאוד. באו חכמים לנחם את התנא והחלו לספר לו על אסונות שפקדו אנשים אחרים - אולם אותו תנא סירב להתנחם בטענה שצרת רבים אינה מהווה אפילו חצי נחמה. לבסוף, בא חכם אחד ונחם את התנא בצורה הבאה: "היה לך בן יקר שנתן לך כפקדון למשמרת מאת בורא עולם. החזקת בידך אוצר יקר ובלום והייתה נתון לאחריות רבה לשמור שפקדון זה ישמור על ערכו. ואומנם הפיקדון שמר על ערכו עד אשר בא בעל הפקדון - הקב"ה ודרש הפקדון חזרה בזמן שהפקדון נמצא בשיא ערכו. אשריך שזכית לכך!".
לפי המסופר בתלמוד קיבל התנא את דברי החכם ואמר לו: "נחמתני ואתנחם".
ומן המשל לנמשל: דייויד היה בידיכם פקדון בעל ערך רב ביות וגם אתם שמרתם על ערכו והחזרתם אותו כשהוא בשיא ערכו - טהור ונקי כפיים.
אינני יודע אם משל זה מנחם אותכם, אבל אותי הוא נחם - שוב בגלל שזאת האמת.

אני מקווה שתתגברו
חזקו ואמצו
מדוד ידידו ורעו של דוד