תפריט נגישות

רס"ן יוסף (יוסי) קפלן ז"ל

חברים מספרים


יקי, סגנו של יוסי:

יוסי מעולם לא ניצל את העובדה שהוא היה בכיר ממני בהרבה - גם בגיל וגם במעמדו בצה"ל. אני חושב שמספר השבתות שיצאנו הביתה, יצאתי אני יותר ממנו. הוא דאג אפילו למה שאפשר לקרוא בעדינות, לחיי החברה שלי, והיה אומר: אתה עוד צעיר, סע הביתה - אני כבר גדול - אני יכול להישאר. אותו דבר היה בענין הג'יפ למשל... זה, אני חושב, אומר הרבה; זה מראה על טוב לב יסודי שבא לידי ביטוי בעוד הרבה מקרים.

בנימיני, מ"פ:

...זכור לי מקרה אחר, זה היה בסמוע. ליוסי לא היה בסמוע תפקיד מוגדר - הוא היה קמב"ץ החטיבה, לא עמד לרשותו כוח... ליוסי היו כמה אפשרויות; כמו קצינים אחרים יכול היה לשבת מאחורי גדר אבנים ולהשקיף מה קורה או לקחת חלק פעיל תוך כדי לחימה. אין פלא, זה מתאים וכזה היה יוסי - שרץ בנסיון להציל את חייו של יואב שחם, המג"ד. הוא היה האיש שתחת האש רץ והתרוצץ - מצא לעצמו תפקיד, מצא לעצמו משימה ראשונה במעלה, הנחית הליקופטר, התרוצץ למצוא רופא, אלונקה. זה היה אופיני לו באותם רגעים.

עוזי, מפקדו ביחידה:

כשיוסי נכנס ליחידה, בתחילה חחשתי כי היחידה מאוד סגורה, מכונסת בתוך עצמה, וקשה מאוד לאדם מהחוץ להתקבל. צריך להוכיח ידע מקצועי בלתי רגיל וגם יש ענין חברותי. תוך זמן קצר שלא יתואר יוסי כבש את לב כולם. עם החיוך שתיארו כאן, עם מצב רוח נפלא. יוסי היה משגע אותי עם לוח הזמנים שלו. אני בכלל לא הייתי מסוגל להבין איך הוא מתכנן את הדברים...
בסך הכל אני הכרתי את יוסי שנה אחת. לא התכוונתי לדבר הערב, אני מדבר כפי שאני מרגיש, אין צורך להתכונן לדבר כזה. אהבתי את יוסי אהבה רבה. שני אנשים אהבתי במיוחד - נחמיה כהן ז"ל ויוסי. שניהם השאירו עלי רושם בלתי רגיל כבני אדם וכאנשי צבא וכל מי שעוסק במקצוע הזה והוא בעל מצפון ומחשבה, הרי הוא חושב על הסתירה האיומה בין היותו בן אדם לבין היותו איש צבא. צריך למצוא את הסינתזה בין שני הדברים ואני חושב שיוסי בהחלט מצא את זה.
כשרו של יוסי לעמוד בלחצים עמד לו לא פעם. פעם, כשהוא חזר מפעולה קשה מאוד וארוכה מאוד, כאשר קבוצה די מצומצמת ממיטב הנוער חזרו עייפים ורצוצים והיו זקוקים כמעט לטיפול רפואי, והנה יוסי היחידי שחזר עם שריקה - ואני פעם אראה לאביו את הקטע בו הוא מפזם את "בהרים כבר השמש מלהטת". זה כל כך אופיני לו - הצורה הוא השתלב באותה פעולה שדרשה כושר גופני כל כך מעולה.
הרבה אין מה להוסיף, הרבה חברים שלי נהרגו אבל המקרה של יוסי השאיר אותי בתדהמה וזה לקח לי מספר ימים עד שהתאוששתי. אני רק יכול להביע את צערי שכל כך מאוחר הכרתי את משפחתו של יוסי קפלן ורק בתקופת אבל כזאת נכנסתי למשפחה הזו - להכיר אותה ולהבין מאיפה הוא צמח.

דני, חברו ליחידה:

החיילים אהבו אותו מאוד. מסתבר שהחיילים, למרות הפרוצדורה הרגילה ללכת דרך המפקדים הישירים שלהם, היו פונים ישר אליו בכל מיני בעיות כיוון שהרגישו שימצאו אוזן קשבת. רוצה אני לחזור לנקודה שעוזי לא הדגיש מספיק - ההשתלבות, הזיווג שעלה יפה בין יוסי לבין היחידה. היו לנו חששות טרם בואו; אין הרבה דוגמאות של קצינים שבאו מבחוץ, בין המעט שיש אלו הם זיווגים שלא עלו יפה. במקרה של יוסי הזיווג עלה יפה מכל המשוער ואני חושב שזו היתה חוויה לעבוד ולגור אתו.

האלוף יריב:

הדבר שאני התרשמתי ממנו יותר מכל זה היה השקט. לא השקט הנובע מחוסר מעשה אלא זה הנובע מאיזה בטחון עצמי שלוו. את זה אתה מסיק לא מן התוקף של המלים, או מן הפעלתנות שסביב המלים, אלא מהדבור השקט, הקצר, הבוטח, המלווה במעשים ברורים. כך שנדמה לך שלא נעשה דבר אבל כשאתה מסתובב פה ושם אתה רואה שבעצם הדברים נעשים היטב.

בניית אתרים: