אנא דמעתי אל תרדי
חזרי בך ותתחשבי
אולי תבואי בשמחתי
ולא ביום כאבי ויגוני
כי הדמעות הן יפות
כשהן בורקות ונוצצות
משמחה בלב מתלהבות
אך מעצב הן זולגות
חמות וכואבות
שוטפות פנים עצובים
וכאב אינם מוחקים
נכנסים ללב וגועשים
על לחיים בשקט זוחלים
ואני על בניי בוכה לסרוגין.
במוות אין נחמה, אין רחמים
בטעמה של הפרידה המר
כשלא הכל נאמר
כעצם בגרון נעצר
חונק כאב ואכזר
וזרים לא יודעים במה מדובר
כשדמעות זולגות מהעיניים
על הפה רוטטות השפתיים
זוחלות מהגרון לצוואר כצימאון
מגבירות את הצער והיגון.
תלשתי דף ממחברת
ושיר לזכרך מחברת
עם תמונותיך שתלויות על הקיר בשרשרת
שיחה בוכיה, מדברת
מספרת להם על געגועי
על כאביי ויסוריי
ושואלת את עצמי עד מתי
יבוא מרגוע לנפשי ועצביי
את תמונתך אחבק ואנשק
ואת דמעותיי אמחק ואנגב
ולשם אתפלל ואבקש
שיבוא כבר היום
ויביא לנו את השלום.
כתבה אימא של תמי ודני ז"ל ציפורה שבילי.