היו שמונה חיילים יפים, צעירים ונאמנים
ולכל פקודה נענים
קשורים זה לזה בגורלם
שמחים בחלקם ומאמינים
שישתפר מצבם ברבות הימים
ויוכלו להגשים חלומם שבעננים
כל חייל לפי רצונו,
כל חייל להגשים חלומו.
אחד רצה לטוס לחו"ל לטייל ולתור
בכל מדינה לפי המסלול
לראות מקומות ונופים ולהנות מהחיים
ואולי למצוא בת זוג בינתיים
ולהמשיך את הדרך בשניים.
השני רצה להמשיך במורשת הוריו
ללמוד בישיבה ולהתקדם בלימודיו
לדבוק בתורה ולאל להתפלל
שיהיה מורה ורב בישראל.
השלישי חלם בחורה להכיר
ובפניה את תכניתו להסביר
שתהיה יפה וטהורה כפנינה
כדי להינשא ולהעשיר בעוד משפחה את המדינה.
הרביעי חלם ולא היסס
להמשיך בלימודיו ולהיות מהנדס
אז כמה שהשתדל ומיהר
ולא רצה על תכניתו לוותר
אך ביום בהיר קיבל צו-גיוס
וקראו לו מיד לצבא לרוץ
הוא חשב וקבע והיה לו ברור
שאת תכניתו יגמור אחרי השחרור.
את החמישי כולם שאלו והוא לא ענה
כשרונו גדל אצלו בנשמה
הוא כתב סיפורים ושירים הוא חיבר
וראה את עתידו כעיתונאי או סופר.
מאהבת הוריו קיבל השראה
והאסון השאיר את הכל במגירה.
שלושת החיילים הנותרים
עם כל הצער.
לא ידעו שזמנם קצר
לא הספיקו את דרכם לתכנן
ולא רצו על עצמם לדבר
הם דחו את המחשבה עד שמהלכם יתבהר
וידעו שדרך תכניתם סגור
עד אחרי יום השחרור
אז עם כל הצער והזמן האכזר
על שמונה צעירים הגורל נגזר
וההורים בכו כנהרות מים
שכך נכתב ונחתם בשמים
כל התקוות, המשאלות והחלומות
בבסיס במבוא שילה עלו בלהבות.
מאז כל שנה המשפחה מתכנסת
להתפלל ולזכור בבית הכנסת להתפלל ולהתחנן לשם
שיביא במהרה את היום
ויביא לנו את השלום.
כתבה אימא של תמי ודני ז"ל ציפורה שבילי.