22.11.94
אחפש אותך בני בכל מקום
אקרא לך בין גלי הים והיקום
אלחש ברוח את שמך בחום
ואבכה נהרות של דמעות ביגון.
אשא בתפילה שמך בלכתי בדרכים
דמותך מול פניי בלילה, ועם בוקר אשכים
אעמוד מול חלון ואראה חיילים
חוזרים הביתה לבושים מדים
והחייל שלי לא חוזר.
מי אל ליבי יבין?
מחשבות נוגות וקשות וראשי אל האדמה ארכין
את כאבי בין ראותי אצפין
וגעגועי רבו כל כך מי יאמין.
שמונה חיילים הלכו ביחד
בגופם הדליקו, אור בלי פחד
שמחו אויב ששר בשמחה לאיד
ולהורים השאירו רק עצבות וכאב
זה היה בחנוכה, חג האור והסביבון
ולנו היה זה חג חושך, בכי ויגון.
קשה ההרגשה, מחשבה והגיון זו האמת המרה, זה לא דמיון
כל אימא כל אבא יספרו לך כך
את בנינו לעולם לא נשכח
כל שנה כמו השנה, נעשה סעודה ואזכרה
וכך שנים זה יימשך עד שיחלפו השנים וניפגש
בעולם חדש ויפה נבקש ונייחל
עד אז ישמרנו האל
ושלום עליכם ועל כל ישראל.
מאם שכולה, ציפורה שבילי.