לכבוד : סא"ל אהרון חליבה, מג"ד בא"ח 35
27.12.01
סיכום עד כאן מס' 2
מאז המכתב הראשון, עד עכשיו, עברנו כבר חלק די משמעותי, בטירונות, וניתן לראות שלאט - לאט גלדים לנו חיילים בידיים.
יש אנשים, חיילים מסויימים, שאני כבר שם לב שמדובר בחברה מאוד רציניים, שהבינו טוב מאוד לאן הם הגיעו, והאופי שלהם וההתנהגות שלהם מתבטאת בהתאם. כמו גן, גם החיילים שנראו לי בהתחלה, שיש עליהם הרבה עבודה, די מהר הביאו שיפור גדול, וגם אם הם לא כמו שאני מצפה, עדיין אני מאוד מרוצה מהשיפור המשמעותי, ואני בטוח שהם בדרך הנכונה.
העבודה עם המ"כים והסמל שלי, לדעתי, עד עכשיו טובה. אני מרוצה מהתפקוד שלהם, וגם ההשקעה שלהם מאוד מרצה אותי. יש להם חריכות במקרים מסויימים, מדברים שאני אומר להם, אבל בסך הכל, בסופו של דבר הם מבינים שהם לא עושים כל מה שבא להם.
כבר מצאתי את עצמי מעיר למישהו מסויים, על דברים שלא נעשו בתאום איתי, או לא כפי שסוכם, אבל אני משתדל לעשות דברים כאלה בצורה טובה והגיוני, כדי לא לגרום למערכת יחסים, שתעצבן את שני הצדדים.
יש לי הרבה חששות, שאיך שאנחנו פועלים לחינוך החיילים, יכול באיזשהו שלב, להתנקם בנו. מדי פעם יוצא לי לשמוע, מה אומרים מפקדים של מחזורים בוגרים מהמחזור הזה, וכל פעם מחדש, אני פוחד אנחנו נקלע למצב, שעוד חודש- חודשיים נחשוב שיש לנו מחלקמה ממושמעת, רצינית, שיועדת לעבוד, אבך עוד חמישה חודשים, כשהדברים כבר יכנסו להילוך הרבה יותר גבוה, נראה שטעינו, והמציאות הרבה יותר בעייתית ממה שציירנו אותה חודשיים קודם לכן. לא שאני בא לבטל את השיטה, או להצהיר שאני הולך לפעול אחרת, אני רק רוצה לציין, שהחשש הזה לא עוזב אותי ומאוד מטריד אותי!
במחלקתי יש, כרגע 13 איש ועוד 2 שיצאו לקורס חובשים. בנוסף יש עוד לא בעיות יוצאות דופן אחרות, אך כן יש חייל אחד, שגר באילת, ובגלל שכל החברים שלו במרכז וגם סבא וסבתא שלו במרכז, הוא לא כל כך נמצא בבית ( לא רוצה שהמרחק יפגע לו בצבא), וזה לא טוב מבחינתי. דברתי איתו על טיסות, שכרגע אין לו אישור לקבל טיסה על חשבון הצבא, אבל אני וגם הוא נשמח, אם זה ישתנה.
את נושא האימון במחלקה אנחנו מצליחים לבצע ללא הרבה קושי. בסד"כ שכזה, תוכנית הקליעה לא מהווה הרבה קושי לעמוד בה, וגם השיעורים לא כל כך קשים להשלים. למרות זאת, הייתה לנו בעיה של ריצה אחרי הנשר, דבר שראינו כטעות, והפסקנו אותו. בשבוע שעבר היו לי 4 פעמים אפשרויות לרדת למטוריים, והחלטתי לנצל רק 2 מהן, בגלל שהעדפתי להתעכב על דברים אחרים, שהם לא פחות חשובים.
נושא של ירידה לפרטים, סטנדרטים גבוהים ורמה סופית בכל דבר, מאוד חשובים לי, ואני רוצה שהנושא הזה יהי חזק מאוד אצל החיילים שלי, ואני לא אהסס לעכב אימון, כדי לשים על זה עוד דגש.
בבא"ח יש המון בעיות לוגיסטיות שמציקות לי, חוץ מנושא הקשרים, שהוא נושא ידוע וכאוב לכולנו. עצם העובדה שאין פנסים לחיילים, אין מספיק חוטי שפצור, זו צרה לא פחות גדולה, וגם היא מעיקה במובן מסויים.
דבר שמעיק לא פחות, ואפילו מכעיס הרבה יותר זו השיחה עם דודו. לעניות דעתי הפלוגה שלנו עמדה בצורה מכובדת ביותר, בכל מה שנאמר לנו, שנקבע והוחלט, ולא מגיע לנו להיכלל בהחלטות הקולקטיביות שנעשו לפני כשעתיים (מרגע כתיבת מכתב זה). חזרנו מהשדאות הבסיסית, והמ"כים שלי אמרו שהם מאוכזבים מהשבוע, ושאני אדבר עם המ"פ, שנכניס משהו כדי ל"טפל בהם".
אם, אחרי שבוע כזה, וגם השבוע שלפני נתקלתי בבעיות רבות, שהייתי קרוב אליהן במהלך השבוע, אני רוצה להתחיל לשחק, במידת האפשר, במה שכן מותר לעשות, ועכשיו גם זה כבר אסור לי, זה מתסכל. אולי זה בגלל שנקלעתי לעונש קולקטיבי.
לדעתי, צריך לטפל בבעיות כאלה, ספציפית לפלוגה שעושה בעיות, ולא בצורה קולקטיבית.
טל צמח, מ"מ 2, פלוגה ח'