8.11.73
רבונו של עולם! איך להתחיל והעינים מלאות והלב מכווץ. אני עוצמת את עיני לרגע וחושבת - האם באמת קרה לנו אסון כה גדול? ואיך לא נחשוב ברגע זה כמה אמהות, נשים, אחים ואחיות בוכים - כי הלכתם למען קיומנו?...
ואתה - ישי - בן שלנו, אב, בעל, אח - כמה יקר אתה לכולם, כולם - ואין מלים ואין תשובות. אתה עומד למול עיני - תמונתך מחייכת מן הקיר ואינך מדבר. אני מדברת אליך - אתה לא עונה לי - הבאמת לא תענה אף פעם?...
22.11.73
יום שלישי - תמיד היינו אומרים שזהו יום של - ישי - וביום שלישי - באנו לבקר אותך - ביום שלישי.
27.11.73
הדרך לעבודה נראית ארוכה מתמיד וזהו הזמן למחשבות וזיכרונות. נזכרתי עכשיו איך אבא בא לבית-החולים עם השם "ישי". שמחתי כל-כך, התלהבתי לשם הזה - ועכשיו - נשארנו רק עם השם.
2.12.73
חורף, גשם יורד בחוץ ועצוב, עצוב. אינני יכולה להפסיק מבכי - הכאב הזה שלא יעבור לעולם, כל החיים.
3.12.73
הלכתי בבוקר אל גינת בית-הספר לקחת שתילי פרחים. שוב עלו בי זיכרונות מימי בית הספר, ימים של בעיות ויחד איתן, זיכרונות יפים מגמר בית הספר. שכונת הצריפים שגרת בה - איך עזרתי לך להעביר הבגדים אל הצריף. הגינה היפה שלכם שפרחה סביב, והשעות הארוכות שהיית יושב ומתכונן למיבחנים. עכשיו אגדל אני פרחים בגינתי - פרחים בשבילך - כאשר אהבת.
18.12.73
זוכר אתה את ימי התזמורת - חזרות בחדר-אוכל-ביה"ס, שהייתי יושבת ומקשיבה בהן עוד ועוד. ונגינת התזמורת בערב ה"יובל", כאשר עמדתי ושרתי ואתה ניגנת - איך מלאתי רגש ודמעות של אושר - ונותרתי עם דמעות של יגון וכאב - ואיפה אתה? זוכרת אני ימים של דאגה וחרדה גדולה, כשהיית חייל בשרות סדיר, ומה נותר עכשיו - כאשר הכאב עצום ומכרסם...
22.12.73
תמיד רציתי לזכות יחד אתך לנחת מן הנכדים, להשתתף בשמחה בגידולם - ועכשיו - צריך להמשיך, להתנהג כפי שאתה היית רוצה שאנהג, צריך להיות חזקים - לבקר את הנכדים, לארח אותם אצלנו וההנאה מהם קטועה וחסרה - כי אתה איננו ועצוב, עצוב מאוד.
עמית "הנער" - כמו שקראת לו תמיד - סיפר לסבא שכאשר יגדל ירצה להיות "ממציא של כל מיני דברים - אולי רופא - ואז הוא יעשה פלאים - יציל אנשים ממוות" - - -
6.4.74
השדות מלאים פרחים, פרחי-בר אשר אהבת, ואיך אפשר לחשוב שלא תיראה עוד פריחה, שלא נחכה עוד שתבואו כולם בפסח, לראות בקציר העומר - ורק תוסיף ותחייך אלי מן התמונה ותהיה תמיד איתנו - שותק ומחייך ומקשיב לשיח הלב. ואנחנו - בימים של חול, בימים של חג - בוכים וכואבים והולכים הלאה. - נושאים משא של זיכרונות, פיסות של חוויות המוני סיפורים קטנים וחיוכים שמורים, זיכרונות ילדות, סיפורי-גבורה ומעללים - טעם חיבוקים מלווים בקריאה "אינג'לה או סבתא'לה". המון טוב-לב ושפע של אהבה שאבדה לנו - ואתה חסר, חסר לנו -
אמא רבקה