דני נולד בחיפה באפריל 1952 - בן יחיד להוריו. בילדותו כמו כל ילד בישראל עבר את השלבים של גנון, גן, בית ספר.
ללימודים בבית הספר היסודי התייחס בסלחנות והיה עושה את המינימום הדרוש לפי שיקול דעתו, כדי לקבל ציון מעבר, אך בתיכון החל להתייחס ברצינות רבה יותר. התעניין בצלומים, מוסיקה, קולנוע וספורט והשקיע הרבה מזמנו ומרצו בטיולים עם חברים, באהבו את הטבע מאד. היה פעיל מאד בשבט "צופים" וצבר הישגים רבים ובשבט העריכו אותו מאד.
דני התייתם מאמו באופן פתאומי טרם מלאו לו שתים עשרה שנים. דודו ודודתו הציעו שיעבור לגור עמם ובמחיצתם חי דני במשך תקופת לימודיו ושרותו בצה"ל. בהתקרב זמן גיוסו לצבא, התארגנה קבוצה מחבריו בתנועה והחליטה לצאת כגרעין נח"ל שהתקשר עם קבוץ "גדות" בו שהה דני הרבה זמנו הפנוי במשך שרותו הצבאי כחובש קרבי וכמדריך לידיעת הארץ.
מספר חודשים לפני השחרור החל להתעניין איך לבנות חייו כחקלאי. בערב יום הזכרון 1974 יצא דני בשיירה של מכוניות מ"גיתית" אשר בבקעת הירדן לעריכת טכס אזכרה לחברים באנדרטה שבקרבת מקום. בדרך עפר עלה הקומנקר על מטען חומר נפץ ונדלק... דני, נשרף באופן קשה ואושפז בבי"ח. במשך שבועיים נאבק אך המוות הכריע אותו.
מספר אביו: "בהיותו נער התחילו להתבלט אצלו קווי אופי שאפיינו אותו עד יומו האחרון: פקחות ומהירות מחשבה, ערנות לכל דבר מסביבו, יכולת להכיר אנשים וחברים על אופיים המיוחד וגם היכולת להגיע מהר להחלטה. משנפטרה אמו הפסיק לדבר עליה ואת הכאב שמר לעצמו, אך עד יומו האחרון, מדי פעם בפעם שרוי היה על פניו רגש של עצב וכאב. כאשר הרגיש שאני מחפש סדור עבורו פנה אלי ואמר: "אבא אני מבין את המצב ואקבל מה שתחליט" ומשום שאחותי ובעלה פנו בבקשה נמרצת שדני יעבור לגור אצלם בבית חם ומסודר נעתרתי דני עבר לגור בביתם והם עשו את המקסימום האפשרי כדי להעניק כל הדרוש לו.
כאשר נפצע ונשרף אנושות, בזמן שהותו בבית החולים לא העריך דני עד כמה מצבו אנוש ובאופטימיות האופיינית לו התעניין מתי ישוחרר מבית החולים. אך למרות מאמצי הצוות הרפואי נפטר לאחר שבועיים, ביום בו היה מיועד לקבל שחרור מצה"ל.