לומר שאינך עימנו,
שהלכת ולא תשוב?
לומר שכך, - תמו, ספו חייך,
שהיית ואינך עוד?
להביט לאחור ולהיזכר,
לראותך רק בדמיון, בתמונות,
ולא בממשיות!
לעמוד מול קיברך הרענן,
לדעת ולא להאמין כי אתה - נתיש
שוכב לך שם,
תחת האבן הקרה.
ואנו ניצבים מעליך,
חבורה אבלה וקודרת,
נכונים להושיט יד, להקימך
ולהושיבך בינינו.
קוראים לך - ואינך עונה.
דומעות העיניים,
ניצבט הלב,
והגרון זועק בקול-לא-קול.
אנא - שובה, חייה,
בוא אלינו!
כי חסרים אנו אותך.
רק מסגרות האבל השחורות,
מזדקרות מול העיניים -.
זה לא נכון -
זה לא אתה;
לא ייתכן שכך הלכת
ולא תשוב!
ההגיון אומר כן -
והלב מסרב להאמין,
רב הכאב, ואין נחמה!
יהא זיכרך ברוך!
סמדר.