אלבום תמונות
"גוזה נעדר" - חלפה שמועה. משהו בין זעקת כאב מרה ללחישה של חוסר אמון ותקווה.
"גוזה מערים על כולנו, וכי אינו מבין את חומרת הענין?"
הן רק לפני ימים ספורים צילצל מבסיסו השקט שבבקעה ואמר כי יבחר וירד לסיני. "כי לא יתכן, כם אמר, שישב בבקעה, בעוד שם בדרום - מלחמה", מה גם שמאריק ואורי לא שמע.
דמיינתי את ראובן (התעקש תמיד שאקרא לו כך) בין המון אדם ושריון - מחפש. מרצין ושואל בקולו הצרוד: "פגשתם..."
ימים עברו, חיכינו לבואו.
רציני, האמנו שיופיע בפתח, מאובק. יעביר את ידו בין תלתליו הסבוכים, יחייך בעיני התכלת במבוכה ילדותית, ובזווית פיו הצוחק ישאל בתמימות: "איך סידרתי אתכם. אפשר להיכנס?"
הוא לא בא. ואת התקוה האיתנה חתכה ידיעה מרה... חברים מספרים על מותו...
כעת אני מספידה את המת,
והלב בי זועק...
היתכן?!
(כתבה: ריבי חצרוני ז"ל ממשמרת שנהרגה מספר חודשים אחרי ראובן בנובמבר 1974 במדבר יהודה. ריבי היתה חברת ילדות של ראובן)