שמש חורף ביישנית שולחת קרניים אחרונות בין העננים וגולשת אט אט אל מעבר לגבעות. השבת משתלטת סביב.
ארוחת ערב חטופה ויוצאים לדרך.
כיתה נעה בשורה עורפית ומגששת דרכה אל היער, רוח קרה מייללת ומטיחה משביה בפני החיילים.
אצבעות קפואות מגששות בין קפלי הבגדים למצוא מקום חם.
בשמיים מעל, בינות לעננים הכבדים, מציצים כוכבים בודדים - לרגע נעלמים ושוב מופיעים עת ענן חולף על פניהן, ירח מטיל לחלקיק השנייה את אורו הרב על פני העמק. לאורו נראות בברור דמויות החיילים בידיהם מתנפנפות מפות טופי עטופות שקפים.
רעם מרעיד מתגלגל כאילו היו אלה סלעים ענקים המדרדרים מראשי הגבעות על המדרונות אל תוך העמק, ולאחריו דממה, רק קול פסיעותיהם נשמע.
גשם דקיק וטורדני החל לרדת, החיילים מחישים צעדיהם, הגשם מתגבר וניתך בחוזקה עליהם.
מימין במרחק מאות מטרים, הולכים וקרבים אורותיה של מכונית קטנה. מחשבות חולפות במוחותיהם. השלישי בטור מפטיר בנימת השתתפות בצער "איזה מסכן, נוסע בגשם כזה".
צחקוק קל נשמע מפי אחדים מהאנשים, אך שוב באים ההרהורים וכל איש מתכנס בתוכו והוגה בבית חם, בחברים, איזה סרט רואים עתה?
משלימים עם המצב, ממשיכים לנוע בגשם, כנהנים מזיוה של חמה ביום אביב, נעצרים לרגע, מציצים בכוכבים, מדיינים בלחש, קובעים לעצמם את המשך התנועה בציר, כפי שזכור להם מהמפה אותה למדו במשך היום.
השבילים טושטשו כמעט כליל, ההמשך נעשה בדרך לא דרך, הרגליים מבוססות בבוץ עמוק, הבוץ נדבק לנעליים, הרגליים כבדות יותר, התנועה מסורבלת עד מאוד. שכשוך מים זורמים נשמע בערוץ למטה, הירידה למטה נעשית איטית, מחליקים, נאחזים בשיח, בחבר וממשיכים לרדת ורגע נעצרים לפני הערוץ, מביטים מצד לצד כמחפשים נקודת מעבר נוחה.
עוברים, המים מגיעים עד הברכיים, צמרמורת חולפת, הגוף נרעד, מגיעים לצד השני נוטפים מים, הנעליים משמיעות קול משונה עם כל צעד עד שהמים מתנקזים מתוכן כליל.
מנגד מתנשאת גבעה תלולה, העלייה נעשית בעצלתיים, התנשמויות והתנשפויות נעשות מהירות וחזקות יותר.
סוף סוף מגיעים למעלה, היעד קרוב, ההליכה אטית ושקטה. חלוקת כוחות בתוך הכיתה, איש איש ניגש לביצוע חלקו במשימה. עוברים את הגדרות, נעלמים בחשיכה, צלליות מגיחות חומקות לאורך הקירות ונבלעות בין המבנים.
דקות מעטות נדמות כארוכות ושוב חומקים מבעד לגדר החוצה.
כולם הגיעו, המשימה בוצעה, הנסיגה נעשית במהירות ובלב מרנן.
הקלה רבה מורגשת. כעת נותנים דעתם לסובב אותם. אורות היישובים סביב מרצדים לנגד עיניהם, היישובים הנתונים במרחב הדומם שוקקים חיים הם.
מניעים לנקודת האיסוף. בעוד שעות ספורות יפציע השחר. זמן רב לשינה לא נותר.
אך כבר עתה מופנות המחשבות אל הלילה הבא.