סגן עזרא קצב ז"ל

שלושת מעוזי אורקל (א', ב' ו-ג') היוו מיתחם הגנה שהוקם על שרטון בפתחה הצפוני של תעלת-סואץ, מול פורט פואד. על אותו שרטון, במרחק של 900 מטר מצפון למיתחם, נמצאו מוצבי האויב, שבהם הוצבו ערב המלחמה יחידות קומנדו ושריון מצריות.
בצוהרי יום-הכיפורים פתח האויב בהתקפת מלקחיים על המיתחם כולו: גדוד חי"ר מתוגבר בטנקים תקף מצפון, בעת ובעונה אחת צלח כוח חי"ר גדול את התעלה ובחיפוי הרעשה כבדה עלה במישרין על המעוז הדרומי (אורקל ג').
למרות נחיתותם מבחינת יחסי-הכוחות עלה בידי לוחמי המעוזים הצפוניים להדוף את התקפת האויב. אולם בדרום הצליחו המצרים לחדור אל המעוז ולהיאחז בו. בקרבות פנים אל פנים, שניטשו בתעלות ובעמדות, נפלו לוחמים רבים, ביניהם מפקד המיתחם, רס"ן גד שומך ז"ל, וסגנו.
שאר הלוחמים התארגנו-מחדש בשני המעוזים הצפוניים, ומכאן ניסו בלי הרף לעקור את האויב ממאחזו במעוז הדרומי.
כל אותה עת ניסו כוחות-שריון ישראליים להגיע אל המיתחם ולבוא לעזרת המגינים, אך ללא הצלחה. כוחות מצריים גדולים פי כמה סיכלו את כל הנסיונות והשמידו את הטנקים הישראליים.
התקפות האויב נמשכו גם במוצאי יום-הכיפורים וביום א' שלמחרתו. כל ההתקפות נהדפו, אך לוחמים נוספים נפגעו והתחמושת החלה אוזלת.
ביום א' אחר-הצהריים נצטווה מפקד אורקל ב', סגן דוד אבודרהם, שקיבל את הפיקוד על המיתחם כולו, לפנות את המעוזים ולחלץ את הכוחות באמצעות זחל"ם ושני טנקים שעמדו לרשותו (אחד מהם היה פגוע).
הכוח החל להבקיע את דרכו מזרחה, תוך-כדי לחימה, עד שנתקל במארב קטלני שבו נפלו לוחמים נוספים. שניים מן הלוחמים הצליחו להסתנן ולהגיע פצועים אל כוחותינו. השאר - והם מעטים בלבד - נלקחו בשבי.

מתוך הספר "בניך לוחמיך ירושלים"
לזכר חללי חטיבת ירושלים.