אלבום תמונות
האמן מנסה להעביר אל קהלו תחושות, רשמים ואמונות באמצעות צבע, צליל, מילה או כל אמצעי אמנותי שבחר בו. האם עליו גם לפרש את אשר יצר באופן מילולי, או שעל הצופה, המאזין או הקורא להתמודד עם היצירה שלפניו בכוחות עצמו?
לשאלה זו לא היה מקום בעבר, כאשר לאמנות (ולחיים בכלל) היו דפוסים קבועים, האמנות הפלסטית שאפה לחקות את הטבע בנאמנות רבה ככל האפשר, המחזאים הקפידו שהטרגדיה תכתב ע"פ כל כלליו של אריסטו וכדומה. הכללים שמשו אמת מידה לערכן של היצירות.
אף הנושאים היו קבועים וידועים לכל. תחילה היו אלו נושאים דתיים האמנות - תחילתה בפולחנים דתיים או מיתולוגיים ומסורתיים בחיי העמים. עד לעת החדשה לא היו אמנם חפשיים ליצור כרצונם בגלל תלות כלכלית בפטרוניהם - השליטים.
האמנות המודרנית החלה בשבירת מוסכמות אקדמיות קפואות וחיפוש דרכי ביטוי חדשות, קרובות יותר לחיים וגילוייהם או לאומן עצמו.
האינדיבידואלי הפך לאידיאל של האמן היוצר ואנו עדים לכך שהאמנות הופכת יותר ויותר אישית ופחות מובנת לכלל.
האמנות המופשטת, למשל, ויתרה לחלוטין על נושא ליצירה, והתוכן קשור בערכים צורניים או צבעיים - ערכים אסתטיים.
אולם בעוד האמנות והמחשבה האמנותית התקדמו בצעדי ענק, נשאר קהל הצופים (שלו מיועדת האומנות למעשה) - מאחור. יצירות אמנות, שאינן מצליחות להעביר לצופה את חוויתו של האומן ולגרום לו הנאה אהסתטית, מחמיצות את ייעודן.
בפער בין האומן לקהלו "אשמים" שני הצדדים, והם שיקבעו את הצורך בפרוש.
לעיתים קרובות שוגה הקהל בחפשו משמעויות נסתרות בתמונה או שיר מודרניים שלפניו. כאשר הצופה מוכן לקלוט תמונה מודרנית חסרת נושא מוגדר, למשל, הוא עשוי להנות מצרוף צבעים הרמוני או קומפוזיציה יפה,ובסופו של דבר נוצר יחס בלתי אמצעי בינו לבין היצירה. מתוך גישה מוטעית של חפוש כוונות שאינן ביצירה, או העדר רצון למאמץ רוחני מצד הצופה, הוא עלול להתאכזב או לדרוש הסבר מילולי. לדעתי ההסבר מיותר, ופוגם במקרה כזה. יצירה אומנותית פועלת באמצעות חוויה חושית - ראיה, שמיעה וכדו'. הסבר מילולי עלול להפחית מן ההויה הבלתי אמצעית, ובודאי שהוא פוגם בהישגו של האומן.
יחד עם זאת אין להתעלם מכך שהצורך בהסבר הוא לעיתים בלתי נמנע. אמנים רבים משתמשים בסמלים וב"שפה" אישיים, שמשמעותם ידועה רק להם, ולכל היותר גם לאנשים הקרובים להם נפשית.
מצב זה של אומנים מנותקים מסביבתם יוצר בעיות נוספות - הוא הופך את האומנות ל"אומנות למבינים בלבד". אותו רובד נמוך של היצירה, המיועד לקהל כולו, שוב אינו קיים. וכך אדם חסר הכשרה מיוחדת אינו מסוגל ליהנות משירה מודרנית או מציור מודרני, משום שאינו יודע איך "לבלוע" אותם. יתכן שדוקא אומנות זאת מביעה בדרכה שלה את העולם המודרני ובעיותיו, אך - כאמור - היא מנותקת מסביבתה מבחינת דרך הבטוי. במקרים כאלה אין מנוס מפניה לעזרתו של האומן, הנאלץ לפרש את יצירתו.
לסיום - על רקע תהליכים חברתיים כלליים במאות התשע עשרה והעשרים, צמחה האומנות החדשה, שהיא לעיתים משוחררת ומאפשרת חירות ביטוי לאומן יותר מן האומנות "הקלסית", אולם בה במידה, פחות נהירה ומובנת לקהל הרחב והצורך בפרוש מילולי של האומן ליצירתו הופך בלתי נמנע להבנתן והערכתן של יצירות אומנות, למרות שמעיקרו הייתי שוללת אותו - על היצירה להיות בעלת עוצמה מספיקה כדי לגרום לצופה חוויה בלתי אמצעית.