דני!
לא קל היה לי להגיע להחלטה זו לכתוב עליך. מאחר וקשה לי להשלים עם חסרונך. בדמיוני עודך עומד לפני, פניך ועיניך מחייכות אלי, כתמיד בבואך לבקרני. חבריך בודאי יודעים לתאר אותך טוב ממני. אבל כאח במשפחה רק אני יכולה לספר עליך.
הייתי קשורה אליך יותר מכולם, כי עברנו את ילדותנו ביחד, סבלנו ושמחנו והתחלקנו בה, ילדותינו חרוטה במוחי כאילו היה זה היום. היית ילד שובב, פרוע אך פיקח. ידעת ליצור בידיך כל דבר שרצית בו, חסכונותיך עלו תמיד על שלי. אך לעולם לא קינאתי בך. הערצתי אותך, ואם נענשתי לפעמים בגללך לעולם לא כעסתי על כך.
כאשר גדלנו ידעת להעריך את יחסי ואהבתי אליך. לאחר שעברתי למשק היית בא אלי והדבר הראשון מספר לי על יצירתך החדשה, אם זה טרנזיסטור או פטנט חשמלי חדש. ידעת שבשבילי אתה מסמל את גאוות המשפחה. ידעת להעריך את אהבתנו ובדרך הפשוטה והאופיינית לך גמלת לנו על כך ועל כל דבר שעשיתי למענך, פשוט החזרת לנו אהבה והערכה. קשה היה להתקשר אליך, אך מי שרכש את ליבך מצא לו חבר טוב ונאמן.
לאחר נישואי, התקשר דני לבעלי כך שהקשר התהדק ביננו, ואם עבר יותר מחודש ודני לא בא לבקר, היינו קצרי רוח לחופשתנו הקרובה והיינו נוסעים למשק לבקרו.
היה לנו הרגל לחכות לו ביום שישי, לפעמים היה מפתיע אותנו והיה מופיע בלי להודיע. הוא אהב את ביתי מאחר והרגיש בו בבית. זכור לי איך היה אומר: "איזה מטעם הכנת?" הפעם הייתי מגישה את כל המטעמים והוא היה מעביר ביקורת ומעיר "יכול להיות יותר טוב". הייתי מבטיחה לפעם הבאה יהיה יותר טוב.
זכורה לי התקופה לפני הגיוס לצבא, כאשר חלה וראה כי אנו דואגים והוא אמר לאמי: "אל תדאגי, אמא, אני אתאמץ ואלמד ולא אצטרך לעבוד קשה, רק שמחלתי לא תפריע לי". אך חששו הגדול היה שצה"ל לא ירצה בו אם הוא חולה. תמיד חקר את בעלי איך היה השרות ואם זה טוב. ידענו שבתוך ליבו הוא רצה בזה יותר מכל, והתפללנו שיבריא ויוכל להתגייס כמו כולם. וכך קרה, לאחר שהתגייס היה תמיד מרוצה. ברגעים קלים וקשים. פעם אמר לי: "בשבילי צה"ל זה חברה. לא הייתי רוצה להיות ג'ובניק. אני רוצה להיות הראשון, לראות את הדברים בעיני לעשותם בידי". דני לו יכולתי לא להפסיק לספר עליך, כי בשבילי זה כאילו אתה נמצא כאן איתי ולעולם לא נפרד, כי דמותך תמיד תהיה חרוטה בזכרוני. צעיר, רענן ויפה כפרח של א הספיק לפרוח וקטפו אותו בטרם עת.
ממון ומרים חזונה