אלבום תמונות
אנשים מדברים וכותבים עליך כעל חבר, חייל ואזרח למופת. אני חושבת עליך רק כבעל ואב טוב מאין כמוהו.
משה, שש וחצי שנים הייתי נשואה לך, ושלוש שנים לפני כן הכרתיך. היו אלה שנים נפלאות, היפות שבחיי.
כל רגע בחברתך היה יפה. טוב היה לי בחברתך, וטוב היה לילדינו. נתת לנו בביתנו הרגשה של שייכות, של רצון להיות יחד ולבנות תדמית ומשפחה שמבוססת על אהבה ושמחת חיים. הרגשה זו נותנת לי את הרצון להמשיך ולחיות באותו הקו. נותנת לי את הרצון לחיות בכלל, ולהמשיך לגדל את ילדינו באותה הרוח.
קשה להבין מדוע אני חזקה וממשיכה לחיות חיים רגילים בבית, בחינוך הילדים וכל השאר. אך הבן, רק השנים שקדמו לנפילתך הם שנותנים לי את הכוח לזה, להמשיך בקו שהנחית אותי, אותה עמידה נפלאה גם במצבים קשים, אותו כוח רצון להמשיך, אפילו שההגיון אומר שאי אפשר. אתה הצלחת בזה, וגם אני רוצה להמשיך כך. אתה יכולת לעמוד בכל הפגעים שפגעו בך וברוח איתנה, ולכן גם אני אוכל ואצליח. והאמן לי, משה, שרק בגלל הרוח שאתה החדרת בי. לא היה לי רגע עצוב בחברתך, ולא רגע של חדלון וחוסר אונים. ואני אנסה בכל כוחי שזה ימשיך, על אף שעכשיו חברתך לי היא רק ברוחך.
היית בעל טוב ואב אוהב ומסור. תמיד ברוח טובה ותמיד בחיוך. משה, אף פעם לא ראיתי אותך עצוב... כן, פעם אחת ראיתי דמעות זולגות מעיניך, פעם אחת ויחידה. היה זה כשקראת את "ראיון השבוע" של רפאל בשן ליום השנה למלחמת ששת הימים. רואיין אז ילד, שאביו נפל במלחמת ששת הימים, והמראיין שאל אותו איך הוא מגיב כשהוא שומע ילד אחר קורא אבא לאביו. הילד ענה שהוא עוצם את עיניו. אז זלגו דמעות מעיניך. וכעת, כשתמי או ירון מדברים אל תמונתך אינני רואה דבר מלבד את עיניך עם שתי הדמעות.
קשה לגדל ילדים בלא אב. אך האמן לי, עם אב כמוך ועם זכרונות כאלה, הדבר הרבה יותר קל משחושבים. הקו הנכון לחינוכם נתת אתה, והגאוה באב כזה שמורה רק להם. וזוהי זכות גדולה שנתברכנו בה. אני מסתכלת עכשיו בהמשך חיי היומיומיים. הרי כל דבר קשור בך ונותן לי את הרצון להמשיך. אם זה בטיפול בבית, שכל דבר בו ראה יד משלך ומחשבה אוהבת, אם זה בדבר שעשית אותו בעצמך שהוא מושלם, או דבר שקנינו יחד, שבו השקעת מחשבה רבה. ברור שיש לי הרצון להמשיך ולטפל בהם כמקודם ואם זה עדיין רק כדי לזכור אותך בהם. כשעלי לבצע תפקיד כלשהוא, ואפילו קשה ולא נעים, הרי למדתי ממך לבצע כל דבר בשמחה ולא מאונס. אתה בצעת כל דבר ברצון ולא בהרגשת עול.
משה! עולמי לא נחרב עלי כי אתה ממשיך לחיות איתי וממשיך לתת לי את הטעם לחיים, את הקו הנכון להמשך קיומנו. הרי אני והילדים נשארנו להשלים את מפעלך בתורת חיים זו. נמשיך בקו זה של חיים רגילים, ושל מציאת היפה שבהם, וזה בודאי רצונך שלך.
משה, קצרים היו חיינו יחד. קצרים מבחינה פיזית אך ארוכים מבחינה רוחנית.
שלך, שאוהבת אותך לנצח
יהודית