השלום והברכה לך יהודית היקרה,
איני יודע בדיוק מתי יזדמן לי לכתוב לך מכתב מסודר, ולכן אף על פי שקבלת לא מזמן מכתב, כותב אני לך שוב מכתב זה ואקוה שבקרוב אכתוב שנית.
ראשית עלי להתנצל מעט על הבלגן שהשתרר במכתב ששלחתי לך.
פשוט - התנאים, גם הפסיכולוגיים וגם הטקטיים. אסביר התנאים הטקטיים: אלה התנאים של הכתיבה, נאמר מכניים, כלומר צורת הכתיבה, על מה כותבים, באיזה מצב פיזי, וכו'. התנאים הפסיכולוגים הינם הבלגן הנפשי בו הייתי שרוי עקב האימונים וכו'. בטח זה מובן לך כעת במיוחד שאת בטח שוכבת במיטה עם סדינים צחורים ונהנית (ואולי לא) מקריאת מכתב זה. ואולי לידך גם כוס קפה? (לא אכחיש מקנא קצת). לאחר הקדמה ארוכה ומסורבלת זו אפתח במכתב למעשה.
איני יודע מה הבנת מהבלגן של המכתב הקודם. על כל פנים, כרגע כבר עברתי את המשבר הגופני שפקד את כולנו עקב המרץ בו הכניסו לנו את האימון הגופני. בקיצור הרגלים כבר נוסעות בסדר...