במכתב תנחומים להוריו ולקיבוצו כתב מפקד גדודו: "דרך ארוכה עשה עמנו. שנתיים חלפו מאז התגייס, שנתיים של אימונים מפרכים ומלחמה בלתי פוסקת. כחייל וכסמל בצנחנים השתתף במרדפים בבקעת-הירדן, ארב למחבלים ברצועה ולקח חלק בקרבות לאורך התעלה. את מותו מצא כחבלן בשעת סיור לבדיקת מיקוש בבקעת הירדן... ישבנו בתעלה. מדי ערב יצאו שיירות אספקה למוצבים - שיירות שהיו מופגזות ומטווחות על-ידי תותחים מהגדה שממול. לעיתים קרובות חזרו מלווי השיירות פצועים. משה ביקש ללוות את השיירות וכשחזרו כתב הביתה - כי ביתו היה בראש דאגותיו. בחור שמח היה ואוהב את החיים. החיים נראו בעיניו יפים ותמיד גער באלה שהתאוננו על קשיים. אך מעל לשמחה ולקלות שבה קיבל את חיי הצבא היה דבר אחד קדוש בעיניו - משפחתו וביתו....".