שני כדורים, שני זהובים
הרסו את גורלך,
הם נכנסו, והם חדרו
אל תוך גופך,
הם פצעו, פצעו
אותך כל כך קשה,
מכדורים, מה כבר
אפשר לצפות בעצם.
פזמון:
לפעמים, אני רוצה
ממש לבכות אך מתאפק
כשהכל, הכל נראה
כל כך חשוך בעיני
פשוט לחכות
לסוף הגואל.
שני כדורים, שני זהובים
הוצאו מתוך גופך,
הראשון מהריאה
והשני מהלסת,
הם חולצו, והם חולצו
במהירות כה מפתיעה
מה כבר אפשר
לדרוש מקליע או שניים.
שאול ישעיהו (האח)