אלבום תמונות
שמוליק!
נאמר לי לכתוב דבר מה לזכרך. האמת היא שקשה לי עדיין להאמין, שמה שנותר ממך הינו זכר, וזכר בלבד.
נאמר לי להעלות רשמים מתקופת לימודינו בגימנסיה, ובכן, אני מלאה ברשמים, מביטה בתמונותיך הרבות, השמורות לי מעיניך.
הנה שמוליק של החמישית, עדיין בלתי מוכר, לא מתבלט במיוחד.
והנה שמוליק של השישית בתמונה מאחד מטיולינו לירושלים.
שמוליק עליז מלקק גלידה ושובב למראה. אני נזכרת, שמוליק של הטיולים, חלוץ במסעות ואוהב ספורט.
אני ממשיכה להביט בתמונות, והנה התמונות של השביעית, טיולים, שרות לאומי, שמוליק ניבט עליז וחייכן. דומני שתמיד היה כזה. אני מתקשה למצוא מתי לא היו פניו חייכניים.
שמוליק היקר! לא אשכח את התקופה בה למדנו כמעט מידי יום ביומו מתמטיקה בביתי, ואת האכזבה הכנה והאמיתית בפניך כשנודע לך שנכשלתי . . .
והנה אני נזכרת בשמוליק רציני יותר - שמוליק של השמינית, שואף להגיע להישגים גבוהים יותר, נבוך במיוחד כאשר מציינים את הישגיו לשבח.
הנה התבגרנו ותקופת מסיבות החלה. אני זוכרת את שמוליק כבן הדואג שלכל הבנות יהא ליווי לאחר מסיבה לילית. שמוליק הפעיל והאחראי להווי בידורי במסיבות אלו. אני זוכרת את ההצגות בהן השתתף ועשה זאת בצורה היפה ביותר.
והנה הימים היפים חלפו, שמוליק התגייס לצבא. זוכרת אני את המכתב הראשון שלו בטירונות, קצת קשה לו אך הוא מעודד, שתקופה קשה זו של הטירונות תעבור, ואז יהא לו קל יותר. הוא התנדב לצנחנים. חושבני שגם זו אחת מתכונותיו הטרומיות-התנדבות.
והנה, איך? מדוע? ולמה פתאום? נודע לי, כי הלכת לבלי שוב, כי לא נראה את פניך השחומים מחייכים חיוך רחב וטוב לב שכזה.
נאמר גם כי בעוד חודש תמלא שנה לנפילתך. האמנם שמוליק?
האמנם כל אשר נותר ממך הינו תמונות אלו שמחזיקה אני בידי, וסיפורי חברים החוזרים ונשנים על דמותך.
האמנם אצטרך להוסיף לשמך את האותיות ז"ל, קשה להאמין בכך.
ת.נ.צ.ב.ה.
רחל עמרי