אלבום תמונות
לידידי!
שאלות רבות עוד נשארו לי לשאול אותך, לפני שהאל לקח אותך מאתנו ללא עת. כן, עדיין נשארה במוחי אותה שאלה ששאלת אותי: "האם גם לך היו המכשירים האלה שיש לי? ומתי יורידו לי אותם?" תשובה מלאה לשאלה מכאיבה זו לא הייתה לי, כי אם רק על החלק הראשון שבה אמרתי כי גם לי היו מכשירים אלה. על החלק השני היה קשה יותר לענות, אבל בכל זאת עניתי ואמרתי: כי תוך יומיים שלושה יורידו לך אותם כמו שהיה לי, אבל מי ידע כי באמת אחרי יומיים יורידו לך אותם, אבל, אחרי שאתה מסרת את נשמתך הטהורה לבורא. וכן נשארה במוחי עדיין אותה שאלה אשר שאלתי אותך:" שמואל מי פגע בך?" אבל אתה אשר לא רצית לענות על שאלה זו על מנת לשמור בסוד על שם חברך, אשר פגע בך.
מה אכתוב על אותם ימים בגדנ"ע אוויר, כאשר היינו בכיתה חמישית ושישית. אותם ימים אשר קשה לכתוב אותם ולהביע אותם במילים, אותו חיוך אשר היה משכנע כל חניך וחניכה, אשר היו תחת פיקודך. אני זוכר כאשר יצאנו כמדריכים לאל עריש כיצד הולך אתה עם מקל הדרכה ומחלק הוראות לבנים, את הבנות משאיר בצד על מנת להתבדח ולצחוק אתן. כן אותו ערב אחרון אשר אתה מהלך עם אחת החניכות, ואנו המדריכים יושבים יחד ומנסים למצוא פתרונות לבעיות שהיו. קשה היה למצוא פתרונות לכל השאלות.
אחת השאלות אשר הציקה לנו היא: כיצד יש לטשטש את הפער שבין הבנים לבנות? ואתה באת ואמרת "תראו מה שאני עשיתי, עשו בדיוק כמוני ותרגישו טוב".
ועוד אכתוב על אותה תקופה כאשר היינו חניכים, כאשר אחד הטיסנים שלך לא הצליח והיה צריך לפרק אותו, הרי שאתה עשית זאת ללא כל כעס על המדריכים כי אם רק על עצמך.
אתה משכנע כל אחד אשר איתו באת בעימות ללא מילים, כי אם רק בחיוך המקסים שלך. כמו כן, כאשר היה צורך להרגיע את אחד החניכים, הרי שגם אתה עשית זאת על הצד הטוב ביותר.
לא אוסיף לכתוב, כי מהם המילים כאשר אין באפשרותן להביע את כל אותם ימים יפים ונהדרים שהיו לנו במשותף.
שמואל היקר, האל לקח אותך מאתנו ועוד הנך צעיר בימים. תהייה נשמתך צרורה בצרור החיים ובגן עדן מנוחתך.
מחברך לנצח
מתוק.