אלבום תמונות
בבואי לעלות קווים לזכרו של המנוח, החייל שמואל בן ישראל ז"ל, במלאת שנה מאותו יום המר והנמהר שנלקח מאיתנו באופן טראגי ומצער, מזדקרת לפני דמותו האצילה והתמירה, אשר מידות איילות וחן נסוך על פניו, אשר הפיקו טוב ורוך. בחור שקט, בחור צנוע, עניו וביישן, שומר תורה ומצוות, תם וישר וחביב.
דומה שאפשר לומר עליו מה שמובא במסכת שמחות פרק ח'. מסופר שם: שנפטר שמואל הקטן, תלו מפתחו ופנקסו בארונו, מפני שלא היה לו בן, רבן גמליאל הזקן ורבי אלעזר מספדיו אומרים: על זה נאה לבכות, על זה נאה להתאבל, מלכים מתים מניחים כתריהם לבניהם, שבעולם השירים מתים מניחים אושר לבניהם, שמואל ז"ל עליו נאה להצטער, על בחור יקר ואהוב, מדמי ימיו עודנו בפריחתו, בלבלובו ובאמצע שירת חייו, והנה לפתע נלקח מאיתנו קורבן כפרה עולה תמימה, נטל כל החמודות, כל אותם המידות הטובות שאפיינו את דמותו האידיאלית, והלך לו.
בספר יונה מסופר, כשהנביא יונה נסע באנייה, וה' הטיל רוח גדולה וסער גדול בים והאנייה חשבה להישבר, הפילו גורלות לראות מי האשם, וכשנפל הגורל על יונה שאלוהו: "מה מלאכתך? ומאין תבוא? מה ארצך? ואי מזה עם אתה? ויאמר אליהם: עברי אנכי ואת אלוקי השמיים אני ירא אשר עשה את הים ואת היבשה." נשא בעז ובאומץ את היותו עברי, כלומר יהודי והינו ירא את ה'.
אף המנוח שמואל ז"ל נשא יהדותו בעז ובאומץ, הראה דוגמא למופת, שיכולים להיות חייל בצבא ישראל יחד עם תורה ויראת שמיים, ואפשר לומר עליו " עברי אנכי ואת ה' אלוקי השמיים אני ירא, אשר עשה את הים ואת היבשה."
כיליד הארץ שאף לקרבו את אווירה של ארץ ישראל, את נופה והתבשם מקדושתה, וחשב להגן עליה ולחיות בה, אך מהשמיים נגזר אחרת. במסכת אבות פרק שלישי משנה אמר רבי חנינה בן דוסא: "כל שרוח הבריות נוחה הימנו, אין רוח המקום נוחה הימנו".
המנוח שמואל ז"ל היה נח לבריות אהוד על כולם, התנהג בהגינות לשכניו ולמיודעיו, בוודאי רוח המקום נוחה הימנו והשכיל לשלב ביחד מצווה שבין אדם לחברו עם מצווה שבין אדם למקום, אהבת ה' יחד עם אהבת ישראל, מצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם.", לא פטר עצמו ממצוות הדת בגלל היותו משרת בצבא, לא הסתפק באמונה בלב אלא בטא זאת במצוות מעשיות.
במסכת יממות דף ע"ט מובא שם: שלשה סימנין יש באומה זו רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. רחמנים שכתבו: "ונתן לך רחמים ורחמיך והרבך", ביישנים כתבו: " בעבור תהייה יראתך על פניכם לבלתי תחטאו". גומלי חסדים שכתבו: "כי ידע חייו למען לעשות צדקה וכו' ". בהמנוח שמואל ז"ל התמזגו בו המידות האלה כיאה לאיש יהודי, היה בעל לב טוב, ביישן ומתנהג בהצנע לכת, ואהב לעשות טובות לזולת.
קנה שם טוב לעצמו באופיו הטוב בעדינותו ובענוותנותו, בפשטותו ובהליכותיו הנעימות. חבל על דאבדין ולא משתכחין, אבדה זו מן הדין שתעורר בקרבנו רגשי תשובה והתקרבות לאבינו שבשמיים, שמא בעוונותינו נגרם הדבר. נישא הדבר.
נישא תפילה לאבינו שבשמיים שיחזיר שכינתו לציון ברחמים, בלי פגע רע ובלי נזק, ויאמר לצרותינו די, ויהי רצון שיקיים בו הפסוק: "ונתתי לו בביתי ובחומתי יד ושם טוב מבנים ובנות", יהי זכרו ברוך!
ת.נ.צ.ב.ה
הרב ישי שרעבי
רב שכונת מרמורק