אלבום תמונות
לסתום את הגולל על נער שרץ בשמחה לקראת העתיד, לחשוב על שמואל במושגים של "היה", זה ממש בלתי נסבל.
בשנה האחרונה דווקא, בשנת לימודיו הרביעית בתיכון תפס שמואל את מלוא המשמעות של"הבגרות",לא רק של בחינות הבגרות,אבל גם את העובדה שהוא הולך ונהיה אדם בוגר ואזרח בעל אחריות.
כשנתעוררו שאלות אנושיות, במיוחד בשיעורי חברה נבחרים-הוא לא היסס לגלות רגשות, במיוחד הבחנתי בזאת בשיעורי הספרות, אמנם לא פעם זאת בחיוך מתנצל כמחריש.
הייתה לו תחושה שהשנה הזאת בתיכון תקבע הרבה את עתידו, והיה לו רצון עז להשיג תעודת בגרות בעלת ציונים טובים. הוא נרתם למשימה במלוא האחריות, וממש תענוג היה להבחין בהישגיו.
העתיד נראה לו ורוד וצופן רק טובות. השירות הצבאי אולי מפחיד מישהו, אבל בעיקר ראה בו אפשרות להוכיח, כי אכן אדם בוגר הוא וממלא חובתו. לכן לא הופתעתי כשנודע לי כי שמואל התנדב לצנחנים. מאליה צצה המחשבה: אותו שמואל שהתגבר בעזרת השם על מחלה גופנית קשה בילדותו ועל קשיים בלימודים בנערותו, יוכיח עצמו גם בניסיון זה שמעמידים אותו בו בבגרותו.
ה' לקח אותו אליו.
יהי זכרו ברוך!
יעל קינן
(מורתו של שמואל במשך ארבע שנים)