טוראי אורון בנימין ז"ל

23.5.71
שלום לשרית.
סרעפים הרהורים.
בוקרו של יום ראשון.
החמה הנצה זה מכבר, בוקר בבקעה בין שתיית קנקן למשנהו, מחשב קנקני להתפוצץ בגין תהיות אהבה. חושבני שאצא במחול קנקנים, לנוכח הרי מואב. עד כאן על הא ועל דא וכעת לעניני דיומא.
המשאיות באות, הנה נשר היאח הידד. "האחנו" ו"הדדנו" ביחס לנשר, באשר למשאיות, כבר אמר איוב: "יאבד יום אוולד בו".
מפאת טלטולי מכונה נרגשת, יוצא כתב ידי רוטט. נפשי לדרור עורגת לחופש חושקת, יריחו בירק טובלת, גחלת חיים בארץ המוות שזורה בהיסטורייתינו כחוט השני באריג.
אני כתמנון בנתיבי "בין נון" (יהושע זה הפוליטיקאי שהלך להרחיב ליבו אצל זאת הנערה רחב). אני רעב. אני גר כאן כצועני, צאצא של כוהני הנביא שהפילו את החומות כמו אטריות חמות.
אני מת...

להתראות אורון.