סרן גד מנלה ז"ל
"...יש אומרים שכאשר קברו את גדי, ניקוו דמעות בעיניו של 'רפול'..." - כך לוחשות האגדות.
"רפול" ודמעות - שני עולמות נוגדים. וכש"רפול", - אלוף-משנה רפאל איתן - מפקדם הבכיר של צנחני צה"ל, הזיל דמעה - ידעו הכל כי משהו יוצא דופן אירע; כי דבר מה פגע בלבו של המפקד.
גדי, הוא סרן גד מנלה, לא היה רק תלמידו ופיקודו של "רפול" - הוא הפך להיות חלק בלתי נפרד ממנו, "רפול" היה לו לאות ומופת, בדרכו ביקש ללכת.
חבריו של גדי זוכרים כיצד בעיצומה של פעולת העונשין נגד בסיס המחבלים בכראמה, כאשר טנקים ותותחים ירדניים ירקו אש כבידה, הצביע הוא על "רפול", ואמר: "הוא לימד אותי הכל"; ועל פניו היתה נסוכה הבעת הערצה.
ואמנם, גדי פסע בעקבות "רפול", שפיתח בו תכונת אומץ הלב. ואם עמד "רפול" זקוף אל מול האש - כך גם גדי. גדי, שהכל כינוהו "מאיר הר ציון הקטן", היה לאגדה כבר בראשית שנות העשרים שלו. "אלוף המירדפים" קראו לו חבריו, פעילותו היתה פרושה על פני ביקעת-הירדן, כשהוא ניצב בשער לבלום, יחד עם חבריו, כל חדירה של מחבלים לישראל.
ואכן, באחד ממירדפים אלה, כשנה לאחר מלחמת ששת הימים, נפל בצוותא עם מפקדו האהוב, אלוף-משנה אריה ("אריק") רגב.
סגן שמעון, טייס המסוק שהנחית את אריק, גדי ואנשיהם בשטח המירדף, סיפר על רגעיהם האחרונים:
"השתתפתי במירדף. לקחתי את אריק וגדי לשטח ההיתקלות. החלנו לסרוק את השטח. בשלב מסויים הורדתי חוליה מעל צוקי המערות. מיד לאחר שהמראתי, קיבלתי הוראה להביא כה שני - עם אריק וגדי ועוד חמישה לוחמים. הנחתתי אותם. עד הנחיתה ירו לעבר המסוק. עזבתי חיש את השטח והסתלקתי. עוד בהיותי באוויר, מעל רשת הצוקים, קיבלתי הוראה לחזור, כי היתה תקרית והיתקלות.
"חזרתי. שבע גופות היו על הקרקע. חשבתי שאלו מחבלים ערביים. לצערי התברר לי שאלה גופותיהם של אריק וגדי וחמישה פצועים נוספים.
"לקחתי אותם לבית החולים. כל הדרך חשבתי: אולי? שמא? יתכן שבבית החולים יוכלו לעשות משהו...
"אחר כך חזרתי למקום התקרית".
זה היה הסוף.
האם חזה גדי את אחריתו? בלהה ברקאי, מדריכתו מנוער של גדי בקיבוץ תל-יצחק, סבורה שאכן ניחש את קיצו המהיר.
"גדי, תגיד לי: מה אתה מסתובב סתם כך? קח לך נערה...", האיצה בו בלהה כשבועיים לפני נפלו בגיבורים.
גדי נעץ בה את עיניו הכחולות, הרהר רגע קט, ואחר אמר: "הדבר הגרוע ביותר הוא להשאיר אלמנה. לי נותרו בסך הכל שנתיים-שלוש... לכל כדור יש כתובת. יש כאלה המסתתרים, והכדור פוגע גם בהם..."
סגן יהונתן ליבנה, פיקודו לשעבר של גדי, הוסיף וגילה: "בפעולת כראמה נהרג בן משמר השרון, שגדי ואני הכרנוהו. יצאנו שנינו ללוותו לדרכו האחרונה, אבל באיחור מה. הערתי שאין זה נאה לאחר למעמד כזה".
"עזוב שטויות," הפטיר גדי כלאחר יד.
יהונתן הופתע מתשובה זו, ושאל את גדי אם אינו נוהג ללוות חברים בדרכם האחרונה.
"אני יודע? לא נועדתי להניח זרים על קברות אחרים; אלא שיניחו זרים עלי...".