אלבום תמונות
נעים זמירות ישראל אומר: "צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה, שתולים בבית ה' בחצרות אלוקינו יפריחו".
כל מילה, כל אות, כמו נכתבה עבור ארז. צדיק. תמיר. פרח. ישגה. שתולים בבית ה'. כל יום, בכל עת שרק יכול היה, פשט את מדיו ונכנס לקודש הקודשים, לאוהלה של תורה.
ביום שישי ביקשתי, רבקה ורמי, לנסוע ולסייע לכם ולו במשהו. שאלה, הלכה, עצה. אבל השבר היה גדול מדי בכדי לומר משהו, ואיך לא?
ככל שחולף לו הזמן, ואני למד להכיר - ומתוך כך גם להוקיר - את ארז שלכם, שלנו, אני מבין עד כמה גדול השבר. המוות הזה הוא כה טרגי, הוא כל כך מיותר, הוא כל כך לא היה צריך לקרות, כל כך לא מתחייב.
אני בא לכאן כנציגו המוסמך של צה"ל לומר לכם, ואני מבקש שכל הקהל הזה יקשיב, שעל פי כל התחקירים, הבירורים, העדויות והממצאים, הכיוון הוא חד משמעי: תאונת נשק טרגית נוראה. זה נורא, יקירי, בגלל גודל האבדה. קצין שהוא עניו - לא תמיד שילוב זה הולך יחד. בעל חסד היה. שוחחתי עם כמה מחבריו - המילים קטנות מלהביע, יראת שמים אמיתית במרוץ לאוהלה של תורה. צדיק גמור. הוא היה איש שכולו שמחה, ואילו אנחנו עומדים כאן בהיפוכו המוחלט.
לכן, כשאני מחבר את כל המרכיבים של אישיותו הנדירה של ארז, אני מבקש לומר לכם, משפחה יקרה, גם אם קשים הדברים לשומעם עכשיו כשאתם בנקודת הזמן הזאת: מה שיותר חשוב מאורך החיים הוא יציקת התכנים שאנו מסוגלים ליצוק אל קצבת החיים שזכינו לה. וארז זכה ליצוק את המהות העיקרית. זה מה שחשוב, ואתם ההורים זכאים להיות גאים בילד הזה.
שלושה שמות נקראו לו לאדם: אחד שקוראים לו אביו ואמו - ארז; אחד שקוראים לו חבריו, בני האדם; ואחד שקונה הוא לעצמו, וארז קנה לעצמו שם. וזה טוב מכולם, שכן הוא הותיר אחריו לא מה שאחרים משאירים. מלכים שנפטרים מהעולם משאירים את כתריהם, עשירים את נכסיהם, וארז השאיר את עיקר העיקרים, את המהות, את התוך, את העיקר. ארז השאיר כאן את נשמתו הגדולה, ונשמה זאת מאירה. גם בשעה שהשמים עוטים ערפל, הנשמה הזאת מפיקה אור גדול.
"איך אני אשאיר אותו שם לבד בשבת?" שאלת אותי, רבקה, בערב שבת. ואמרתי לך, שעם כל הכאב והצער, איננו יכולים להתיר לחלל שבת עבור מישהו שאיננו בין החיים. ובכך שנעניתם לי, קידשתם את שמו. זה היה רצונו של האיש הצדיק הזה. יעצתי לכם שלא לנתחו, וכך היה, ואני חושב שבכך קידשתם את שמו. ביקשתם לערוך את ההלוויה היום, ובאלפים שנמצאים כאן שבאו ללוותו לבית עולמו, חלקתם לו את הכבוד הראוי.
רבקה, רמי, האחיות דורית, גלית ומיכל: כאבכם הוא כאבי, יגונכם הוא יגוני, ודמעותיכם הן דמעותי. לו יהי שיתקיים בכם הכתוב: "בלע המוות לנצח ומחה ה' אלוקים דמעה מכל כל פנים" אמן ואמן.
הרב ישראל וייס
הרב הראשי לצה"ל
(מתוך דברים שנאמרו בהלוויה)