אלבום תמונות
כמה אנשים מכל קצוות הארץ מגיעים אליך!
"דודי ירד לגנו לערוגת הבושם". ככה, בחטף, אבינו שבשמים ירד וקטף נשמה אהובה.
קשה להיות ארז. צריך להיות חזק, צריך להיות יפה, צריך להיות גיבור, צריך להיות גבוה - וכזה היית. אבל הרבה יותר קשה להיות ארז מיוחד, שכל כולו רך כקנה. ארז ענק וקנה רך. ענווה עם גבורה, שפלות רוח, התבטלות לדעת תורה. זה ארז שרק בודדים זוכים לו, ואנחנו זכינו להיפגש בארז הענק הזה.
"קדוש קדוש" ייאמר לך, ארז. לבשת את המדים הלאומיים שלנו, מדי כהן גדול, ליווית את חייליך במסירות, ונפלת במילוי תפקידך בתאונה טרגית. אמרתי לאבא ואמא שלך, שיש אנשים מיוחדים. כל כך הרבה נלחמת, מחבלים היו מסביבך, כדורים שרקו מסביבך, ולא קרה לך כלום - כי יש אנשים שאפילו אם אוייב יפגע בהם ויהרוג אותם, זה חילול השם ביחס לקדושתם הגדולה. יש אנשים מיוחדים שהטומאה של האויב, גם היא תהיה פגם בהם. "דודי ירד לגנו", פשוט קטף אותך, נקי, זך, אין מישהו אחר בדרך, פשוט אתה והדוד.
בערב שבת, תוך כדי המולת ההכנות לקראת "הנשמה היתרה" של שבת, הגיע טלפון מחבריך האהובים. בהתחלה - הידיעה כי נפצעת, ואחר כך ההודעה הקשה מנשוא, כי הנשמה הזכה הזו נלקחת בערב שבת. כל השבת, כמו הוריך היקרים ואחיותיך, אף אני וחבריך ניסינו לעכל ידיעה מרה זו, ותוך כדי כך לחוות את קדושת השבת.
וגם אני נעצרתי. נעצרתי באותן הפעמים שבהן אמרנו: "מזמור שיר ליום השבת". נעצרתי באותו פסוק שבאמת כל כולו ארז שלנו: "צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה". גם צדיק כתמר בפירותיו וגם ארז בחוזקו.
אין מילה אחרת המתארת את ארז חוץ מאשר צדיק, עדין נפש, עניו. דקות ספורות לאחר שפשט את המדים, נראה שהוא מעולם לא עזב את בית המדרש. כל כך הרבה פירות ראויים היו לצאת ממנו. בכל מקום שבו הוא היה, הותיר פירות נפלאים: בצוות המכינה, בצוות שלו ביחידה, ובוודאי בחיילים הצעירים. אבל "כארז בלבנון ישגה" - קיום הפירות הזה הוא נצחי, הארז הזה ימשיך ויצמח בלב כולנו. הוא בוודאי מתחת כיסא הכבוד, במקומם של הצדיקים, כי שתול תמיד היה בבית ה'.
בכל מקום, בכל הזדמנות, שתול וקשור וקבוע היה בעולמה של תורה תוך כדי התפתחות מתמדת. עוד תורה, עוד לימוד עם כל המאמץ הצבאי. כמה פעמים הוא הגיע אלינו להיות עימנו בראש השנה, ביום כיפור וגם בשמחת תורה. הוא לא ויתר. ובבית הורים המעודדים אותו: "לך, הרי אתה אוהב תורה, לך". מה אומרים למשפחה כזו כשצדיק כזה נקטף בדמי ימיו, בימים כאלה שדין מתוח על עם ישראל?
צדיק, צדיק - מיתתו מכפרת. צדיקים גם במותם קרויים חיים. ארז, אתה קרוב, קרוב מאוד עכשיו לכיסא הכבוד. אתה קרוב לאבותינו, קרוב לאברהם, ליצחק, ליעקב, למשה, לדוד, לאהרון ולשמואל. אמור להם, ארז, כמה עם ישראל סובל, כמה עם ישראל כואב. תגיד כמה בנים נופלים לנו. תגיד להם איזה מחיר אנו משלמים על תקומתנו. אמור להם דבר נוסף. אמור להם, ארז, שאנחנו כואבים, אבל אנחנו חזקים; אנחנו בוכים ועצובים, אבל אנחנו מאמינים ובוטחים.
תהיה מליץ יושר; כזה מליץ יושר אתה היית כל ימיך. רק טוב בדיבור שלך, רק טוב במבט, רק טוב במחשבות. אוהב ומוקיר את המשפחה, את עמו, מוקיר את חייליו. את כל זה, ארז, תעמיד לפני כיסא הכבוד. תדפוק שמה על השולחן, כי צדיק אתה, שליח היית בחייך ושליח בהסתלקותך.
אנו כאן חסרים ויודעים שהארז שנטעת כאן בינינו, הארז הזה ימשיך להצמיח את הפירות. גם לנו, ארז, יש תפקידים. הרי כשנופל אחד מן החבורה, תדאג כל החבורה כולה. תראה כמה יש מסביבך, תראה איזו חבורה גדולה יש לך, כולה צריכה לדאוג. עלינו גם לפשפש במעשינו, גם לנסות להידמות לך מעט במידותינו.
לדאוג, להמשיך את הדרך, להמשיך את הארז הענק הזה - זה תפקידנו, ארז. אנחנו נשתדל, אנחנו ננסה להתחזק.
תהי נשמתך צרורה בצרור החיים אמן ואמן.
הרב רפי פרץ
רב המכינה הקדם-צבאית בעצמונה
(מתוך דברים שאמר בהלוויה)