"מי שהכיר אותך, דוד, הכיר בך את אחד האנשים הנדירים, שבאו לעולם כדי שיהיו עמיתים לכל ואהובים על הכל. - - - אתה, דוד ידידי, לא ידעת מתוך ענווה שהיית מבורך בכשרון אנושי נדיר זה - וכך הגדלת עוד את החן ואת האהדה של חבריך. לי היית עוזר נאמן, שהכיר את מקצועו ושמילא את תפקידו ביכולת, בהתמדה, במשמעת ובנאמנות. לא נשאר לי עוד, איפוא, ולא כלום. קשה לי לתאר שנצליח למצוא שוב עובד בעל ידיעות מקצועיות, בעל כושר ביצוע, בעל רצון טוב, בעל רגשי-חברות טובים - כמוך, דוד. היכן תמצאו את האיש שאינו מתמרמר, השומר על מצב-רוחו הטוב גם במצבים הקשים, שבעיניו תמיד נועץ חיוך, שמוכן לצחוק ולבדיחות הדעת; שהוא אופטימי תמיד, שיש בו דחף פנימי לעזור לאנשים מסביבו, המוצא תמיד את הזמן לעזור בצניעות ובענוה. וכך, דוד עשית כשנפגעת פגיעה אנושה ובמותך הגנת על חבריך".