"את רן קיבלתי מפלוגת רובאים שאינה מיועדת לקורס מ"כים. המ"פ אמר לי: "שמע, אני נותן לך בחור 100 אחוז, טפל בו טוב, יהיה לך כדאי..." ואמנם היה כדאי. החומר היה קשה להעברה ואין זה סוד שרן התקשה קצת מבחינת השפה. אך הוא השתלט יפה מאוד על החומר, הן מבחינת העברתו, הן כמפקד כיתת ג'יפים והביצועים שלו היו טובים.
רן לא ידע לתת פקודות. לפיקודיו הוא היווה תמיד דוגמא אישית. הייתי אומר לו: "מדוע אתה אומר להם: 'תלכו אחרי ותעשו כמוני!?' צריך להגיד להם "עמוד נוח", "עמוד דום","קדימה צעוד". "לא" היה עונה רן. "כזה אני, אני לא יכול אחרת! אמנם יש משמעת אך אם החיילים יעשו בדיוק כמוני, האם זאת לא משמעת? האם אנו לא מגיעים כך לביצועים טובים?" ואמנם התוצאות היו טובות.
אומרים שהוא היה צוחק. אולי. אני שהכרתיו יותר מהבחינה הצבאית, לא זוכר שאי פעם לקח דבר כלשהו בצחוק".
"תנסה להתרגל לנתינת פקודות, תתחיל להתרגל לכך שהחיילים יקראו לך "המפקד" אמרתי לו. "זה לא! זה לא בשבילי, לי קוראים רני" -כך ענה.
ירדנו לאזור הספר. באותו יום רן היה מפקד. היו אתו שבעה חיילים. הם היו צריכים להגיע למקום מסוים, ממש מתחת לעמדות האויב ולהניח שם מוקשים. שאלנו את רן אם יש בעיות והוא ענה: "אין"! השאיר חמישה אנשים באבטחה והלך עם שניים להניח מוקשים לאחר עשר דקות נשמעה התפוצצות ושלושתם לא חזרו".