רן, הנה היום ומשפחתך, וכל חבריך בקבוץ, וכל מי שהיה קרוב אליך, שומעים ומשמיעים זכרונות.
רן - זכור לך איך לחמת בהוריך כדי לעלות ארצה? עזבת את החיים שערערת עליהם כל הזמן, כדי לחיות חיי קבוץ, חיי אהבה, כפי שקראת להם.
זכור לך, יום ששוחחנו יחד על חיי הקבוץ, ושאלתי אותך: האם חשבת לרגע, שהוריך לא יכולים להתאקלם בקבוץ, רן?
ואז ענית במלוא הבטחון, בטחון שהיה לך כמו לאיש מבוגר, שהתבגר לפני הזמן ואמרת: אף אחד לא מת מהחיים או מרעב במדינת ישראל.
נטשת את אחיך הקטן, את אחיותך, את הוריך היקרים, והיום נטשת גם אותנו, וגם את חבריך בקבוץ.
גאה היית בחיי קבוץ, במדינתך, עד שנתת את חייך שלך למענה.
זכרונך לא ימחק לעולם. אתה חי אתנו כל הזמן, שומעים אותך בכל פינה, בכל מקום שצעדת בו.
אלי אזולאי
דברים בערב האזכרה