"את ראובן הכרתי מקרוב", כותב המפקד בין שאר דבריו. "הכרתיו מקרוב בזכות אישיותו המופלאה... בכל שירותו הכיר ראובן בשליחות ואת עצמו ראה בין חלוציה. הוא ידע מיומו הראשון ביחידה מה משמעות היתה לה, מה משמעות התנדבותו ליחידה ואכן הוא היה מוכן לזה. אט אט, בשקדנות ובמרץ בלתי-רגילים, למד ראובן את תורת-הלחימה שלנו, סיגל לעצמו את הרגלינו, למד את השדה ואהב אותו - ועד מהרה הפך לאחד מטובי-לוחמינו. אישיותו המיוחדת וסגולותיו העלו אותו מעל חבריו וסביבתו, חבריו ומפקדיו אהבו אותו אך מעל לכל הוא אהב אותם. הוא היה מאושר בינינו. יעדתי לו עתיד גדול ביחידה. ראיתיו כאחד מעמודי-התווך של פיקוד-היחידה בעתיד אך הגורל התאכזר לנו... אין לא צל של ספק שלך, ברכה ויהודה, היה התפקיד המרכזי בעיצוב דמותו של ראובן... אתם, יותר מכל גורם אחר בעולם, לימדתם אותו את אהבת הארץ ואת מחיר-החירות. האמינו לי שהוא בינינו ואנו חשים אותו יום יום ושעה שעה. הוא ושכמותו שנפלו ביחידה מאירים את דרכנו יומם ולילה. בפעולתו האחרונה הוא חתם את דרך-חייו, דרך הגבורה והתהילה. הוא התייצב כחולייה נוספת במורשת-הגבורה של עם ישראל".