פתאום נשארנו בלעדיך, פתאום הכל נגמר. היה לילה שהלכת מאתנו, עד הבוקר לא הבנו, ועד מחר. איך ?
מה נגיד, מה נאמר, ואין מילים. רוני, תמיד בכל המספדים אומרים שאין-מילים, אבל הן ישנן, חזק כל כך בתוכך שלך, ואין הכוח לומר, ואין הכוח ללחוש.
אין מילים, - שישנן - לומר לך עתה כמה נשארנו לבד. אין הכוח לחשוב, שבאמת, באמת, אתה לא תיהיה איתנו, ואולי לא? אולי תבוא שוב, ככה: עם ה"מה נשמע" ו"איך הולך?"
ומתי אתח חוזר? כמו תמיד! אנחנו רוצים שזה יהיה כך, כל כך רוצים.
אין כוח - אבל מוכרחים. מוכרחים לדעת, שאתה לא תהיה איתנו. מוכרחים להבין את מה שאינו ניתן. מוכרחים להמשיך ולחיות! כמו שהיית אומר תמיד: "ככה זה בחיים".
אנחנו לא רוצים להבטיח מיני הבטחות שלא מקיימים, אך זה לא ענין של הבטחות, - נקים לך מקדש מעט אצלנו, בלבותינו שלנו.
בני המחזור