אלבום תמונות
המחשבות רצות וקשה כל כך להתרכז ולהעלות על הנייר משהו מכל מה שעובר בראש. המילים נראות פתאום קטנות וריקות, הרבה מכדי למלא את החלל שנפער, כשהכל עדיין טרי, הפצעים פתוחים והשאלות, שמרחפות סביבנו, נותרות ללא מענה.
עדיין מקננת תחושה, שכל זה לא אמיתי, לא ממשי, לא נכון והדברים ישובו לקדמותם: לפרטים היומיומיים, לארוחות הערב המשפחתיות, עם כל הבדיחות והצחוקים והשיחות והויכוח לשם ויכוח, למוסיקה, שבוקעת מהחדר, ומפתיעה כל פעם בגיוון ובמיוחדות, לקטעי הנגינה בגיטרה ועוד, לירידה לעיר לאסוף את ניר שחוזר, לראות כדורסל בטלוויזיה ולקבל הסברים מהזיכרון הארכיוני על "מכבי" ועל ההיסטוריה של כל שחקן ב-NBA, ועוד פרטים רבים, שתקצר היריעה מלפרטם, ומעל כולם - הנוכחות השקטה והצנועה, שכאילו לא מתבלטת, הקשר המיוחד עם טלי והשעות עם גיל במחשב ובכדורסל.
ואולי כל זה הוא רק חלום ומראית-עין, ואמיתי רק הכשרון להצניע את הדברים החשובים באמת.
והנה אנו עומדים היום, לאחר יום הכיפורים, אבל בתוך-תוכם של ה"ימים הנוראים", שהקדימו לבוא השנה ויימשכו עוד זמן רב.
עם כל הקשיים - החיים נמשכים. אינני יודע איפה מוצאים נחמה, אבל שואבים חיזוק ותמיכה מעצם הנוכחות של טלי ושל גיל ומכל האהבה שמקיפה אותנו מצד המשפחה, החברים, הכיתה ומורתה.
אנחנו אסירי תודה לכל אלה, שבלעדיהם לא היינו עומדים בנטל.
רק מצער, שכל זה לא הספיק ולא חלחל מספיק בתודעה בזמן הנכון.
אבא דויד
מתוך ספר ניר דורי 1979-1998