אלבום תמונות
- ניסים הגיע אלינו מהשייטת 4-3 חודשים אחרי קורס צניחה. בחודש הראשון כמעט ולא הכרנו אותו. עמד מן הצד וניסה לעמוד על המתרחש. מאותה תקופה הוא זכור לי רק בתור אחד ניסים מקמל ולא יותר...
- את כושר הדיבור שלו גילינו מאוחר יותר.
- במה זה מתבטא?
- הוא תפס הרבה נקודות שאדם מן הצד קשה לו לתפוס אותן, הוא גילה אצל כל אחד את "עקב אכילס" שלו. התגובות שלו היו חריפות ושנונות.
- הוא היה בחור עם הומור - עם הומור מקורי, ציני. יכולת לשבת שעות ולצחוק, מן הומור ציני. היה פולט את זה דרך אגב מתחת לשפם.
- בכל מקום שהיינו הוא היה מרכז את הענינים.
- היה לו סוג מיוחד של בדיחות. חצי שעה סיפור ואחרי כמה שניות העוקץ.
- בתחילה הוא נראה (בגלל הבדיחות) כבחור שטחי אבל אח"כ התברר שהוא בחור שקרא המון. אם כי לא היו לו שטחי התענינות מיוחדים. אך כל דבר שעסק בו רכז את התענינותו. התעניין מאוד בתחום הצבאי ובכלי נשק.
- ניסים היה חיל בינוני, אחד מן השורה ולץ. התלבטנו אם לקחת אותו כאיש סגל. יותר מאוחר זו היתה הפתעה כוללת, אפילו למתן.
הוא היה איש צוות נפלא, לא יצא לי לעבוד עם אדם כל כך מסור ואחראי.
- עבודתו היתה יסודית, ראית שלגבי כל בעיה כל תכנית אמונים היו לו הערות ושיקולים משלו. לא אומר שלא היו לו בדיחות בשעת האימונים, אבל עכשיו זה היה סוג אחר של בדיחות.
- היה לו כושר ארגון נפלא וזה התבטא בעיקר בתקופת המוצבים.
- לראות את ניסים עומד בפני הטירונים זו חוויה בפני עצמה.
- החיילים העריכו מאוד את עבודתו ואת דאגתו.
"קרע כמו אבא - ודאג כמו אמא..."
- קראנו לו "בוחשבילי" (מתוך הסרט אבא של חיל) הוא התיחס לנסיונותיו כפדגוג הצובר ניסיון. היה בא לספר לי על לקחים שלו, ועל מסקנות. ענין החינוך תפס אותו.
- אני זוכר איך נתן פעם זוג גרביים לחייל שלא היו לו גרביים נקיות. ולאחר קנה כלי גילוח...
- יש חברה שנורא קשה להם לגשת אל מפקדים או אל אנשים "בעלי ברזלים" אצל ניסים בענינים האלה לא היתה בעיה. כשהיה רוצה לדעת משהו היה ניגש אפילו אל המח"ט.
- הוא היה עובד על החברה מהמפקדה. היה אוסף כל מיני דברים... היתה לו כזאת כף יד רחבה בה היה מסתייע.
- הוא היה מומחה ב"להאביס" והיה מותח את חבריו ואת מפקדיו.
- אני זוכר איך שפעם ישבנו על המדרגות של קולנוע "רמה" והחלטנו שאנו מקבצים נדבות. (זו היתה יוזמה שלו) שמנו את הכובעים על הריצפה והתחלנו לעשות את עצמינו כמנגנים במנדולינות. אנשים כל כך נדהמו שהתחילו לזרוק מטבעות...
- נקודת התורפה, שהיינו צוחקים עליו, זוהי דמותו, הוא היה מזכיר "מילואימניק".
- אהב לספר לנו על החתולים שלו במנרה, ולא רק עליהם. היה לו עוד נושא אחד, זה העסק עם היין. הוא אהב לשתות...
- בליל הסדר היינו במארבים. היה זה תורי לצאת באותו לילה. ניסים נשאר במוצב והודיע שיחכו לנו. לא נגעו באוכל עד שחזרנו ב-12.30.
מה שהפליא אותי, שהוא הכין סדר של ממש כמו שעושים במשקים. הוא חלק את קטעי הקריאה בין החברה. אפילו "קומפוט" הכין בתוך דלי גדול. ומה לא הכניס לשם: תפוזים, תפוחים, יין, פטל ומה לא...
הפשיל את השרוולים והתחיל לבחוש את זה בידיים. הוא לא ויתר על שום קטע קריאה, קראנו את האגדה עד המילה האחרונה. ואת הסדר גמרנו, אני חושב ב-3.00 בלילה.
- המצב בבית הדאיג אותו מאוד. חשב כל הזמן על עזרת הורים. סיפר לי פעם בשעת טיול על רצונו לבקש שנה חופש, לעבוד בקואופרטיב או על הים, ולמסור את כל הכסף הביתה.
- הם היו שלושה אחים בצבא, והוא יכול היה להשתחרר, אבל לא יכול היה לחשוב על עזיבת היחידה. "איך אוכל להביט בעיניים של החברה אם חבר שלי יפול או יפצע?..."
- סיפר גם שאמו דואגת והוא לא מבין מדוע?
"האם היא לא יודעת ששום דבר לא יקרה לי?"
- כשהודיעו לי שנפל, ברגע הראשון לא התיחסתי אל זה, אצלי הוא היה מן טיפוס שמסתדר. נראה לי שתמיד שהוא יכול להסתדר ולצאת מכל מצב על הצד הטוב ביותר. לא הבנתי איך ניסים...
לא נתפס לי ברגע הראשון...