סמל נסים (אדמונד) מקמל ז"ל

אלבום תמונות

סמל ניסים (אדמונד) מקמל ז"ל
אור ליום ה' 6.5.1948 ערב הקמת מדינתנו היקרה, נתקבלה הבשורה מבית היולדות של בית החולים "מאיר-אליאס" בחלקה הצפוני של העיר בגדד, על הולדתו של ניסים (אדמונד) הבן השני לחברנו צבי (צלח) מקמל.
עם מתן האות לעליית יהודי בבל לארץ מולדתם, בשנת 1950, נקבע לנו ולמשפחת מקמל יחד תאריך העליה, וביום 10.10.50, בשעות אחה"צ עלה על המטוס הראשון בין יתר בני המשפחה והילדים, הילד הבלונדי ניסים בן השנתיים וחצי.
בהגיענו ארצה התגוררה משפחת מקמל בכפר גנים בפתח-תקוה, ואנחנו עלינו ירושלימה. ניסים גדל והתחנך בבית הוריו, והיה אהוב בבית, בבית הספר וברחוב.
בסיימו את לימודיו היסודיים, העדיף ניסים את חיי הקיבוץ והחברה שבקיבוץ על העיר, ולאחר התיעצות עם הוריו ומקורביו הצטרף לקיבוץ "מנרה" בגליל-העליון.
ניסים מצא את מקומו בקיבוץ והתאקלם יפה. הודות ליחסם וטפולם הנאה של חברי הקיבוץ הותיקים והידידים שרכ לו שם, המשיך בלימודיו התיכוניים ובהגיעו לגיל שרות חובה, התגייס בשמחה רבה לצה"ל, כי הוא אהב את המולדת וההגנה עליה.
לבו של ניסים לא שקט על מעשיהם של החבלנים, לכן כצנחן היה לו סיפוק רב והנאה מלאה בנטילת חלק בפעולות תגמול, בפשיטות ובשדות הקרב, על מנת להרתיע את התוקפנים. וחייל, חייל אמיץ כמו ניסים לא היה מסוגל לשבת בחיבוק ידיים.
בביקוריו האחרונים בירושלים, ובפרט ערב יום העצמאות העשרים למדינת ישראל, סיפר לי ניסים מה רב הכבוד להשתתף בכל פעולה אשר תוטל עליו ואינו מוכן לוותר אפילו פעם אחת, כי בטחון המדינה ודם אזרחיה לא יופקרו לעד.
נוהגים היינו להפגש עם ניסים לעתים קרובות כשבקרנו אצל הוריו בפתח-תקוה, ובביקורו אצלנו בירושלים, כמעט ולא היתה הפסקה בחילופי מכתבים ביננו, פרט למקרים מיוחדים הנוגעים למילוי תפקידו בצה"ל.
תמיד סיפר לי והתיעץ אתי ניסים בכל צעדיו בחיים, ובפרט על תכניתו לאחר שחרורו משרות חובה, שמע ממני באוזן קשבת והתיחס לכל מלה ומלה אשר יצאה מפי, כי עבורו הייתי כדוד וידיד נאמן, כמו שהוא היה בשבילי כאחד מבני המשפחה הנאמנים.
במוצאי שבת 25.5.1968, שמענו בקול-ישראל את הבשורה הנוראה והמזעזעת על נפילתו של יקירנו ניסים מקמל, בהתקלות עם חוליית חבלנים מזויינת שחדרה מירדן לשטחנו, צפונית לגשר אלנבי.
נפילתו של ניסים היתה עבור כולנו האבדה הכבדה והנוראה ביותר, כי אבד לנו חבר, אבד לנו ידיד טוב ובן אשר גדל בין זרועותנו. צר לי לכתוב מלים כאלה על אסונו של ניסים, והעט נשמט מבין אצבעותי באשר לא תיארתי לעצמי שכדור מיד פושעת יכול להפילו חלל, לאחר שיצא בשלום מכל הקרבות אשר השתתף בהם.
נשתדל להרגיע ולנחם את עצמנו, את הוריו, אחיו ובני משפחתו, ביודענו שעל הגנת המולדת ושמירת עצמאות העם היהודי והשלום, הקריב ניסים את חייו ונפל.
יהיה זכרו ברוך.

יעקב אברהם
ידיד המשפחה